לכל אחד יש מטענים שהוא סוחב איתו, לאחד זו ילדות קשה, לאחר תקופה לא טובה בתיכון, אבל אני לא מכיר הרבה אנשים שעברו את מה שיוסף עבר: האחים שלו זרקו אותו לבור, זייפו את מותו, הוא נמכר לעבד, קיבל עבודה חלומית, ואז הואשם על לא עוול בכפו בהטרדה ונזרק לבית סוהר.
עם כזאת היסטוריה הייתי מצפה שהוא מינימום ייכנס לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית ויהיה מטופל הרבה שנים אצל פסיכולוג, להתמודד עם כל מה שעבר. אבל בסך הכול רואים אותו די שמח ומרוצה, וכשהוא מתאחד עם האחים שלו (בפרשה הבאה) אין לו שום טינה אליהם! זה נשמע לכם נורמלי?
השבוע שמעתי שיעור נפלא של 'דרך הבעל שם טוב' ובו הסבר על הסוד של יוסף, שרמוז בשמות שני הבנים שלו.
לבן הבכור הוא קורא מנשה, "כי נשני אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי".
'נשני' מלשון שכחה (נשייה), הגישה של יוסף לחיים היא: אני פשוט לא זוכר שום דבר, כל מה שעברתי בחיים – שכחתי הכול, למה? 'כי נשני אלוקים', אלוקים זה שם שמסמל את מידת הדין. בכל הצרות שהיו לי, לא אמרתי: האחים עשו לי, הישמעאלים עשו לי, אלא רק אלוקים. כשאדם מבין שכל מה שהוא עובר בחיים, כל הצרות וכל הקשיים לא נגרמים ממישהו אחר אלא רק מאלוקים, אז הוא הולך ברוגע ובשלווה. הסוד הראשון הוא להכניס את ה' לסיפור שלך, להבין שכל מה שקורה זה ממנו, עם כל הקושי והצער זה לא בעלי מציק לי, זה לא אשתי, אלא אלוקים.
ישנו סיפור מפורסם על ר' אשר פריינד, הצדיק הירושלמי, שלקח יום אחד מזוודה עמוסה בכסף כדי לקנות סחורה לחנות התכשיטים שהייתה לו. בדרך צפונה הוא עצר במירון, וביקש מהמלווה שלו שישמור עליה בזמן שהוא הולך להתפלל. הבחור לא היה מרוכז מספיק ומישהו הרים לו את המזוודה מתחת לאף… כשר' אשר חזר אחרי כמה שעות הוא מיד הבין מה קרה. כל אדם נורמלי היה מרביץ שאגה, לפחות מכניס איזו עקיצה קטנה, משהו, אבל ר' אשר שתק… במקום לכעוס ולהתעצבן הוא מיד שאל אותו: אכלת משהו? הבחור לא הספיק להגיב ור' אשר כבר לקח אותו למסעדה ולא נתן לו להוציא מילה, משם הם נסעו הביתה ור' אשר פשוט התעלם מכל העניין כאילו לא קרה כלום. וכך כל ימיו לא הזכיר לו אפילו ברמז את הסיפור אלא אדרבה, האיר לו פנים. כששאלו אותו איך הוא התאפק ככה, אחרי הכול זה לא אנושי, אמר להם שכל ימיו הוא מתפלל 'אבא תזכה אותי להבין שאין לי עסק עם אף אחד, רק איתך'. כשאתה הולך עם המחשבה הזו, הופ, הכול נשכח!
הבן השני נקרא אפרים, "כי הפרני אלוקים בארץ עוניי". זו כבר דרגה יותר עמוקה, ההבנה שאלוקים הפרה אותי במקום שבו אני עני, כלומר חלש, קטן וחסר אונים. אנחנו חיים בחברה שבה מדברים על העצמה, גדילה, צמיחה, כשמישהו מצליח אומרים לו 'יצאת גדול!', אבל כאן יוסף מלמד שהסוד לשמחה ולאושר הוא דווקא להרגיש שאתה קטן, שכל העוצמה וההצלחה שלך היא לא ממך אלא מאלוקים.
לכן כשיוסף מגיע לפני פרעה ומתבקש לפתור לו את החלומות , הוא אומר: "בלעדיי! אלוקים יענה את שלום פרעה", הנקודה שלי בחיים היא "בלעדיי", אני יודע בדיוק מה אני שווה, וזה במילה אחת גורנישט מיט גורנישט, בלי הרחמים של בורא עולם שמסייע לי להצליח.
לכן כל מי שאומר "תנו לצה"ל לנצח", עושה לנו בעצם עוול. משה אמר "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", לא צריך כל כך הרבה ברברת, רק לדעת שכמו שה' הסתיר מאיתנו לגמרי את השביעי באוקטובר, כך הוא יכול להצליח ולהרים אותנו לגבהי מרומים בנצחון על האויבים שלנו.
אז זה הסוד של יוסף: מנשה ואפרים.
שבת שלום
בתפילה לשחרור מהיר של כל החטופים, ורפואה שלמה לכל פצועי צה"ל
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי וקבלו תכנים מעניינים כל שבוע!
הצטרפו לקבוצה שלי:
