קורח הוא אחת הדמויות היותר מושמצות במסורת היהודית. ויש לזה סיבה: הוא ארגן קואליציה נגד משה, אבל לא בגלל שהציע איזו אלטרנטיבה מיוחדת אלא פשוט כי הרגיש מקופח משררה. לא משהו שאנחנו לא מכירים…
אבל חכמינו מסבירים שבטענה שהציג קורח היה משהו מן האמת: "כל העדה כולם קדושים, ומדוע תתנשאו על קהל ה'?"
קורח טוען: כולנו היינו בהר סיני, כולנו שמענו את עשרת הדיברות, אז למה, משה ואהרן, נראה לכם שרק אתם מיוחדים?
בעומק הדברים, המדרש מסביר שקורח היה סוג של היפי. אחרי האור הגדול שהיה בהר סיני, הנשמה שלו בוערת מבפנים. אבל במקום ללמד אותנו איך להיות נביאים, משה מתמקד בחוקים והלכות, שולחן ערוך אחד ארוך.
מה קרה לספונטניות ולחופש, עד מתי תצמצמו ותגבילו אותנו? למה לכם להתמקד בזוטות ובפרטים קטנים כל כך, שנראים חסרי משמעות, אל מול הגודל העצום של האינסוף שהוא כה משתוקק אליו?
קורח חשב שהמסגרת החברתית, הקהילה והממסד מדכאים את האדם. המימוש האישי שלו מוגבל כשהוא נתון לסד של 'אילוצים חברתיים', כביכול.
והנה, בסופו של דבר הספונטניות ניצחה – האדמה בלעה את פיה והאש הפנימית שבערה בקורח התלקחה מדי, שורפת אותו ואת כל תומכיו.
מה קרה? קורח לא הבין דבר אחד: השחרור שהנשמה משתוקקת אליו חייב לבוא עם בכללים ברורים ומלווה במסגרת. ככל שאתה רוצה יותר חופש, ככה אתה חייב להיות יותר קשור לגבולות. ילד שאין לו גבולות לא תמיד יוצא אמן גדול – בדרך כלל הוא פשוט ילד אומלל…
כי למען האמת, אין דבר כזה חברה בלי מסגרת. אפילו בעולם התחתון יש כללים. המסגרת היא המפתח, הבסיס, השורש, שעל גביו יכולה להתגלות הנשמה. שייקספיר יצר את היצירות הטובות ביותר שלו דווקא כשהוא יצק אותן לתבנית מדוקדקת, וכך גם מיכלאנג'לו ואמנים מהוללים אחרים.
ספונטניות בלתי מבוקרת לא מציעה אלטרנטיבה, אלא רק רוצה לשרוף הכל. ואש, כידוע, היא דבר מסוכן. שאמנם מכלה קוצים, אך ללא בקרה גם יכולה לשרוף את כל השאר…
אז מה עושים? יוצרים מסגרת שיש בה מקום ליציאה מהמסגרת. כללים וחוקים ברורים שאליהם מכניסים אור גדול. ובשילוב הזה תדלק אש טובה – אש תמיד.
שבת שלום!
להצטרפות לסוכרייה לשבת (קבוצה שקטה): https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
