לפני כמה שנים הוכתה תעשיית הבידור בעולם בתדהמה, כשזמרת מפורסמת פרסמה תמונות אותנטיות שלה שלא עברו ריטוש בפוטושופ. הזמרת, שנחשבה לאחת הנשים היפות בעולם, נראתה בתמונות כמו כל אישה רגילה, לא מאופרת, זוהרת או רזה בצורה קיצונית.
הפרשה עוררה מהומה סביב העובדה שרוב התמונות המוצגות כיום בפרסומות ובאינטרנט עוברות ריטוש גרפי שנועד 'לייפות' אותן, כביכול. בישראל נחקק חוק שאוסר לעשות זאת (ורק לאחרונה גם קיבלו הרשויות אפשרות להטיל סנקציות, כך שנראה שמעכשיו יש יותר סיכוי שייפסק הריטוש).
גם ברשתות החברתיות יש תעשיית 'פילטרים', וכמעט כל תמונה עוברת איזושהי מניפולציה.
מה שמניע את תעשיית הפוטושופ והפילטרים היא כמובן העובדה שכולם רוצים להיראות טוב יותר מכפי שהם במציאות… ונשאלת השאלה, למה?
שתי הפרשות האחרונות שקראנו בתורה עוסקות במחלות ובהפרשות הגוף: צרעת, זיבה ועוד. האמת, לא כל כך נעים לדבר על זה, אפילו קצת מביך… למה להתעסק עם הצדדים האלה של החיים, ועוד בבית הכנסת?
זה מזכיר דבר דומה: מתחת לחופה קוראים את הכתובה. אולי כבר התרגלנו לזה, אבל בפועל אנחנו קוראים מסמך שמדבר על התחייבויות כלכליות והסכם ממוני במצב של מוות או גירושין… למה להזכיר לזוג ביום הכי שמח בחייו, ועוד מתחת לחופה, שאולי הם יתגרשו יום אחד? אי אפשר לסגור את זה בדיסקרטיות בארבע עיניים ולא לקלקל את השמחה?
זה מזכיר דבר דומה, שבהרבה קהילות נוהגים לקרוא את ספר קהלת בחג הסוכות. קהלת, איך לומר – ספר קצת מדכא. הוא מדבר על זמניות הקיום, על יום המוות ושוב ושוב מזכיר את היותנו בני חלוף, ומשרה אווירה של כבדות. אז למה לקרוא אותו דווקא בחג הכי שמח ("ושמחת בחגך" – זה סוכות), שאמור להיות הכי משוחרר ועליז?
התשובה לכל השאלות הללו היא אחת. בעולם שכולו שקר, הסתרה וסילוף, תורת ישראל מעמידה את האדם על מצבו האמיתי, בלי לטשטש ובלי לרמות.
האדם צריך לדעת שהוא גוף זמני, שהזוג עלול להתגרש, שכולנו עומדים למות.
כמה כיף להסתתר מאחורי ריטוש שמציג אידיאל לא קיים.
כמה נוח לשכוח את יום המוות, שאורב לכל אחד מאיתנו בפינה גם אם מתעלמים ממנו.
כמה נעים להמשיך בשגרת ימינו מבלי לחשוב על תכלית החיים וסיבת הקיום.
אבל תורת ישראל לא בורחת מהאמת. היא רוצה שנכיר את מציאות חיינו האמיתית, ונפעל מתוכה.
אם היופי הוא חולף וזמני, אולי לא צריך לרדוף אחריו כל כך?
אם אהבה היא דבר שעלול להסתייל, אולי כדאי להתאמץ וללמוד איך לשמר אותה?
אם המוות קרוב כל כך, אולי צריך לחשוב כל יום ויום האם אנחנו מנצלים אותו בצורה נכונה?
כי רק מי שמכיר באמת, חי באמת. וכשמפסיקים להתעלם ממצבנו האמיתי, אפשר לחיות חיים אמיתיים, בלי מסכים והסתרות.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לסוכרייה לשבת!
