בשנת 2006 קמה בישראל חברת ההשקעות "פריזמה" ברעש גדול.
הם יצאו בקמפיין שיווק אגרסיבי ופירסמו בכל מקום, ותוך זמן קצר הפכו לבית ההשקעות השני בגודלו בישראל וניהלו עשרות מיליארדי שקלים.
כפי שכותב ערן גפן בספרו (הנהדר) "אסטרטגיה עם שריטה", היה להם הכול: כיסים עמוקים עם שפע כסף, צוות מנצח של מנהלים מובילים, קמפיין מגלומני ומסיבת השקה עם ריטה – בקיסריה.
לפי כל הפרמטרים הם היו בדרך לכבוש את השוק, וכשקוטלר עמד על הבמה ליד ריטה, הוא הרגיש גדול מהחיים…
אבל ההבטחות לא פגשו את המציאות, והכל התחיל להתפרק עם פדיונות ענק וכספים שנמשכו, ותוך זמן לא רב הפירמה קרסה בקול ענות חלושה.
דב קוטלר, המנכ"ל שהוביל את כל המהלך הזה, מצא את עצמו בחוץ.
מה שהכי עניין אותי בסיפור הוא לא הנפילה עצמה; דברים כאלה קורים.
מה שעניין אותי הוא מה שקוטלר אמר שנים מאוחר יותר על הסיבה לנפילתו: "חטאתי בחטא הגאווה".
בפרשת השבוע משה עומד מול עם שעוד מעט נכנס לארץ הטובה, ומזהיר אותו מפני הבאות.
אך משה לא חושש ממה שיקרה כשיהיה רע; הוא מפחד מה יקרה כשיהיה טוב.
יותר מאויבים, יותר ממגיפות, הוא מפחד מחטא ההיבריס: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ… וְרָם לְבָבֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ".
ומה החשש הגדול ביותר? "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".
כשהעסק עובד והבית עומד והמשכורת נכנסת ואיש תחת גפנו ותחת תאנתו והכול מסתדר, בדיוק אז מתגנב פנימה משפט שאדם לוחש לעצמו – "ואמרת בלבבך" – 'עשיתי את זה'. אני הצלחתי, אני בניתי, אני הגעתי.
לכאורה, מה היינו מצפים שהתורה תענה? "לא, זה לא אתה עשית, זה מאלוהים".
ככה באמת הבנתי את זה במשך שנים – ההצלחה שלך ממילא לא שלך, אז מה אתה לוקח אותה לעצמך?
היום אני חושב שזו רק חצי תשובה.
כי התורה אומרת משהו נוסף: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".
הר"ן, רבנו ניסים שחי בברצלונה במאה ה-14, אמר על זה דבר מדהים. בקריאה מדויקת, לא נאמר שה' נותן לך את החיל, אלא שהוא נותן לך כוח לעשות חיל.
זהו הבדל תהומי: העושר לא נוחת עליך משום מקום, אתה באמת עשית אותו. הכוח שלך, הידיים שלך, הלילות הארוכים והאומץ לקחת סיכון – הכול שלך.
רק המקור לכל זה – לא שלך.
זהו שביל צר. כי בצד אחד נמצא אדם שמשוכנע שהכוח מגיע ממנו, ומתנפח מגאווה עד שהוא מתפוצץ.
ובצד השני נמצא אדם שהחליט שאין לו שום כוח, הכול משמיים, וממילא דבר לא תלוי בו – הוא לא מתפוצץ, אלא פשוט לא זז.
התורה טוענת שאף אחת מהשתיים אינה נכונה, אלא מציעה דרך שלישית: קיבלת מה' כוח מדהים, עכשיו לך תעשה איתו חיל.
רק מי שיודע שהכוח שלו הוא פיקדון יידע איך להשתמש בו בצורה מושכלת.
הוא לא מפחד לאבד אותו, כי הוא יודע שהכוח הזה לא שייך לו.
הוא לא מתבייש להשתמש בו, כי לשם כך בדיוק ניתן לו.
והוא לא צריך לספר לאף אחד כמה הוא גדול, כי מי שיודע מאיפה הכוח הגיע כבר לא זקוק לתשואות.
דב קוטלר לא נעלם אחרי פריזמה: אחת עשרה שנה אחרי הנפילה הוא מונה למנכ"ל בנק הפועלים, אחד התפקידים החשובים במשק. הפעם הוא ביצע אותו עם הרבה ענווה, ולכן גם בהצלחה יתרה. האיש שאמר על עצמו שחטא בחטא הגאווה, קיבל את התפקיד הגדול בחייו רק אחרי שלמד מאיפה הכוח מגיע ואיך להשתמש בו.
טעות לחשוב שענווה מקטינה אותנו. להיפך, היא משחררת אותנו לעבוד.
הכוח שנמצא בידינו אמיתי לגמרי, והוא הופקד שם כדי שנעשה בו חיל. אז לכו תעשו חיל.
שבת שלום,
דרור יהב
לעילוי נשמת אבי מורי מנחם בן חיים הלוי ז"ל
הצטרפו לסוכרייה לשבת
