לפני כמה שנים, חבר שלי הקים חברה מצליחה. היו לו עובדים חרוצים, פרויקטים שנכנסו כל הזמן, והחברה הרוויחה ממש יפה. ובכל זאת, בכל פעם שהיינו נפגשים הוא היה אומר לי אותו משפט: אני חושב לסגור את העסק.
נחרדתי. מה פתאום לסגור חברה כזאת מצליחה? אתה לא רוצה להרוויח?
״לא חסר לי כסף״.
ניסיתי כיוון אחר: ״אתה מפרנס משפחות, אתה יודע איזה דבר גדול זה?״
״כן, אני יודע. אבל פשוט לא בא לי יותר״.
ישבתי מולו ולא ידעתי מה לענות.
יכולתי למנות עוד עשר סיבות, אבל הוא דיבר על משהו אחר. הרצון.
בראש השנה אוכלים תפוח בדבש ומברכים שנה טובה ומתוקה, אבל יש בו עוד משהו.
בתורת החסידות מוסבר שמאז בריאת העולם, מדי שנה אלוהים מזרים לעולם חיות חדשה, שמקיימת אותו לעוד שנה אחת בלבד. כשהשנה נגמרת, גם החיות מסתיימת, כמו סוללה שמתרוקנת.
כמו העסק של החבר שלי, כל שנה אלוהים מחליט מחדש אם להמשיך עם העולם עוד שנה…
לכאורה, בתור בעלי עניין בחברה הזו, היינו מצפים לראות תפילות ומחאות שמשכנעות את הבוס להמשיך. שנדבר על כמה אנו ראויים, צדיקים, טובים, וכמה זה ישתלם לו בעתיד.
אבל כשפותחים את מחזור התפילות לראש השנה, אין שום דבר כזה.
לא מילות שכנוע, לא וידוי, לא חטאים שמכפרים עליהם.
כל היום חוזרים על אותה בקשה:
״מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ… וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ״.
יומיים שלמים עם ישראל עומד ומכריז: אתה המלך, אתה המלך, אתה המלך.
מוזר מאוד. למה בעצם? האם אלוהים צריך שאנחנו, יצורי אנוש בשר ודם, נמליך אותו? למי זה עוזר שאנחנו אומרים את זה?
עומק התשובה נמצאת במדרש שמצוטט בחסידות, "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים". למה בכלל אלוהים ברא את העולם? כי הוא רצה בית ודווקא כאן למטה, אצלנו.
יש לו עולמות (תודעתיים) עליונים, מלאים במלאכים רוחניים ששרים לו ומשבחים אותו בלי הפסקה, אבל זה לא מספיק. כי להם אין באמת ברירה, הם הרי רואים ומרגישים את המלך.
קצת כמו אישה שאומרת לבעלה "למה אתה אף פעם לא אומר שאתה אוהב אותי", והוא ממהר לומר לה "טוב, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך", והיא עונה לו "לא ככה, תגיד מהלב, שזה יבוא ממך".
לכן אלוהים ברא עולם שבו לא רואים אותו. עולם בו אפשר לחיות חיים שלמים ומלאים, בלי להזכיר את שמו אפילו פעם אחת.
עולם שבו אדם יכול להגיד בכנות גמורה שלתחושתו אין כאן שום בורא, כי הוא מעולם. לא נתקל בו. עולם – מלשון 'העלם'.
למה זה טוב? כדי שיהיה מי שיבחר בו, שירצה במלכותו גם בלי שהוא מוכרח.
עכשיו מובן יותר מה קורה בראש השנה.
ביום שבו עולה השאלה אם עדיין יש רצון להמשיך את העולם הזה עוד שנה, אנחנו אומרים לאלוהים: אם זה תלוי בנו, אנחנו רוצים אותך.
את הבקשות הפרטיות אפשר לשמור רגע בצד,
כי מה שחשוב היום זה לעורר את הרצון.
כמו החבר שלי, שלא חסרו לו נימוקים טובים להשאיר את העסק, אבל כן חסר לו מישהו שיעיר בו את הרצון להמשיך.
היום נגיד לבורא עולם: כן, אנחנו רוצים אותך כאן, בתוך העולם שבראת ובתוך החיים שנתת לנו. אפילו שלא תמיד רואים אותך,
רוצים שיהיה לך כאן בית.
שבת שלום,
כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה,
דרור יהב
לעילוי נשמת אבי מנחם בן חיים הלוי
הצטרפו לקבוצה שלי סוכרייה לשבת
