לפני כמה חודשים השתתפתי בסדנת סוכני בינה מלאכותית נהדרת של תום אבן. תום בנה לעצמו סוכן בשם Neo, פתח עבורו תיבת מייל וחשבון טוויטר, הפקיד בידיו תקציב חודשי צנוע – ושחרר אותו לעולם. מאותו רגע Neo כתב עשרות מיילים אישיים, פתח פודקאסט ואפילו כתב שיר והפיק לו קליפ ביוטיוב, כמעט בלי שיד אדם נגעה בו (יפה, לא?)
כשצופים בקליפ הזה משהו בפנים מסתחרר. יש שם לכאורה מישהו, מוח שחושב ויוצר ומבין, אבל בעצם זו רק מכונה. וכשמתבוננים עוד רגע מגלים שהשיר ה"חדש" אינו חדש באמת, הוא צירוף מחוכם להפליא של מיליון שירים שכבר נכתבו והוזנו אל תוך המכונה, פורקו והורכבו מחדש.
מרשים בטירוף, אבל זו עדיין איננה יצירה חדשה של יש מאין, אלא הרכבה מבריקה של יש מיש.
בפרשת השבוע מסתתרת נקודה עמוקה שקשורה לזה. משה נזכר איך מינה מנהיגים לעם, ומספר שביקש "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים". אבל כשהוא מספר מה מצא בפועל, נעלמת מילה אחת. הוא לקח רק "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים", ורש"י מסביר, "אבל נבונים לא מצאתי". מעניין למה? ומה בעצם ההבדל בין חכם לנבון?
רש"י מביא מדרש על אדם בשם אריוס ששאל שאלה זו, ורבי יוסי ענה לו במשל. "חכם דומה לשולחני (חלפן כספים) עשיר, כשמביאין לו דינרין (מטבעות) לראות – רואה, וכשאין מביאין לו – יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר (סוחר), כשמביאין לו מעות לראות – רואה, וכשאין מביאין לו – מחזר (מחפש) ומביא משלו".
ההבדל בין החכם לנבון הוא שהחכם מחכה שיבואו אליו, ואילו הנבון הוא זריז ופעיל שלא יושב רגע, כל הזמן מסתובב ויוצר משלו.
זהו כוח הבינה, שלוקח את הקיים ובונה ממנו דבר מתוך דבר בלי לנוח. החכם לעומתו נראה עצלן, אחד שלא יוזם כלום. אז מה עושה אותו חכם?
העובדה שבזמן הזה הוא חושב, מתבונן והוגה. בעל התניא מלמד שזו ספירת החכמה, "כח מה", תובנה שמפציע פתאום משום מקום, ומולידה את מה *"שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין".* רק החכם יודע ליצור דבר שעוד לא היה במציאות.
אין ספק ש-Neo ושאר סוכני הבינה המלאכותית הם נבונים ביותר, הסוחרים הכי חרוצים שהיו פה אי פעם. הם לא נחים לרגע, כל הזמן מרכיבים ומוסיפים, אבל דבר אחד הם (עדיין) לא עושים – הם לא יושבים ותוהים. מה שהם יודעים נגזר ממה שכבר הוזן לתוכם, אך דבר לא נוצר מנקודת האין, זו שמעבר לעולם הגלוי והנראה.
רוב האנושות היום דומה יותר לסוחרים החרוצים האלה. אנחנו מגיבים ללא הרף למה שמונח לפנינו. התראה, פוש, מייל, המשימה הבאה. מתי בפעם האחרונה פשוט ישבנו ותהינו?
בעולם שמתמלא בסוכני בינה בלתי נלאים, זו כנראה הייחודיות שלנו – לשמור על הזכות לשבת ולתהות. להרשות לעצמנו את הרגע ההוא על הספה, בלי טלפון ביד, חסר תועלת לכאורה, שבו איננו מרכיבים כלום, רק יושבים בתוך אותו "מה" שעדיין לא נתפס ומחכים לניצוץ. שם, ורק שם, נולד מה שטרם נוצר.
משה מצא חכמים במדבר אבל התקשה למצוא נבונים, ובדורנו התהפך הגלגל ודווקא החכם נעשה האוצר היקר ביותר. אך הוא כבר טמון בכל אחד ואחת מאיתנו. כל שנותר הוא לתת לעצמנו רשות לשבת, להתבונן במחשבות, ולהוליד מתוכן משהו חדש.
שבת שלום,
דרור יהב
הצטרפו לסוכרייה לשבת
לעילוי נשמת אבי מורי מנחם בן חיים הלוי ז"ל
