"לרוב האנשים יש יכולת לרמות קצת ועדיין להרגיש טוב", סיפר פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית ומחברם של רבי מכר בינלאומיים, ביניהם הספר 'לא רציונלי ולא במקרה'. "הכל עניין של רציונליזציה".
באחד הניסויים המרתקים שלו, אריאלי ניסה למצוא דרך להתגבר על הנטייה הזו לרמות. הוא ביקש מהמשתתפים להיזכר בעשרת הדיברות לפני שדיווחו על ביצועיהם במשימה מסוימת. התוצאות, לטענתו, היו מדהימות – אף אחד מהמשתתפים לא רימה במשימה, ללא קשר לרקע הדתי שלהם. נראה היה שעצם התזכורת שיש קוד מוסרי בעולם הספיקה כדי למנוע רמאות.
אבל ב-2018, כשקבוצת חוקרים ניסתה לשחזר את הניסוי ב-25 מקומות ברחבי העולם, התוצאות היו שונות לחלוטין. ב-19 מהמקרים, אלה שהתבקשו להיזכר בעשרת הדיברות דווקא רימו יותר.
קצת אירוני, לא? מחקר על רמאות שמתברר… ובכן, כבעייתי מאוד מבחינת האמינות שלו.
אבל מעבר לאירוניה, יש כאן תובנה מעניינת – זיכרון לבד, אפילו של הדברים הקדושים ביותר, לא בהכרח משנה התנהגות. לדעת שמשהו נכון זה לא מספיק כדי לחיות לפיו.
כאן מגיעה פרשת השבוע ומציעה פתרון לבעיה.
שיאה של הפרשה הוא מתן תורה ועשרת הדיברות, כשהדיבר הראשון פותח במילים "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". הרמב"ם והרמב"ן למדו מכאן על מצוות עשה להאמין בקב"ה. אבל אם כך, למה לא לומר פשוט "תאמין באלוהים"? למה צריך את כל ההקדמה הזו על יציאת מצרים?
נראה לי שהתשובה היא שהקב"ה לא מעוניין לתת לנו עוד ציווי יבש, עוד משהו "לזכור". במקום זה הוא מזכיר לנו חוויה – את היציאה שלנו ממצרים. רגע שבו לא רק "ידענו" שיש בורא לעולם, אלא ממש חווינו את זה, ראינו את זה במו עינינו.
בניגוד לניסוי המדעי שמנסה לשנות התנהגות על ידי תזכורת, התורה מבינה שהשינוי האמיתי מגיע רק דרך חוויה עמוקה. לכן יש לנו את כל המצוות – תפילין, ציצית, שבת – ולא סתם "תזכורות". אלה הן הזדמנויות לחוות מחדש, בכל יום, את אותה אמת שגילינו במעמד הר סיני.
זה גם ההבדל בין לדעת משהו לבין לחיות אותו. בין לזכור ערכים לבין להרגיש אותם בכל רמ"ח איברים. בין ניסוי שנכשל לבין אמת שמצליחה כבר אלפי שנים לשנות חיים.
שבת שלום,
דרור יהב
אהבתם? הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה של סוכרייה לשבת!
