פרוזק, זולופט, פרוקסטין, קלונקס, ואליום, ציפרלקס, זייבן, פירזידול….
רשימה חלקית של תרופות לטיפול בדיכאון וחרדות.
אנחנו חיים בתקופה של עושר מטורף, שפע גשמי, נגישות למידע, זכויות אזרח, טכנולוגיה מפותחת שלא הייתה מעולם.
היינו אמורים להיות הדור הכי מאושר בהיסטוריה,
ובכל זאת בכל שנה אחוז המשתמשים בתרופות הללו רק הולך ועולה.
למה?
אני לא מומחה בתחום ולכן לא אנסה לספק הסבר מדעי,
אבל ממילא נראה לי שהסבר רוחני מתאים הרבה יותר.
כל מקום שמסתכלים מסביב, רואים את כולם עסוקים, ממהרים, מוטרדים, לא מספיקים,
ובעיקר – חרדים.
"מה יהיה? איך נסתדר? אני חייב להספיק, אחרת…"
התחושה היא כאילו הכל מוטל עלינו.
כמו אטלס שנשא את כל העולם על גבו,
אנחנו מרגישים שהאחריות הזו פשוט מפילה אותנו.
אין לנו כתפיים כל כך רחבות.
תחושה שאם אנחנו לא נדאג ולא נעשה בעצמנו, שום דבר לא יקרה.
איזה עומס כבדות!
אנחנו ממש המנהלים של העולם, נכון?
אז זהו, שלא.
פרשת השבוע מלמדת אותנו טיפ חשוב:
"ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש, שבת שבתון לה'".
שישה ימים אנחנו צריכים לעשות מלאכה, אבל איך?
באופן של "תיעשה", כאילו מעצמה.
אבל איך אפשר לגרום למלאכה להיעשות מעצמה?
(אוטומציה מן התורה מניין?…)
הרי מישהו צריך לעשות אותה.
אנחנו אנשים אינטיליגנטיים, ואף אחד לא מאמין שאם נשב בבית העבודה פשוט תקרה, נכון?
נכון. אבל מה שבורא עולם מבקש מאיתנו (ואפילו מצווה)
הוא להפסיק לעמוס את כל האחריות של העולם עלינו.
"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ".
עם כל הכבוד, הוא ברא את העולם, לא אנחנו.
זה אומר שלא אנחנו בעלי הבית על העולם הזה.
שלא אנחנו אחראים שהכל יעבוד כמו שצריך.
שלא אנחנו הבאנו על עצמנו בעיות.
זה הכל בגלל אלוהים.
במשנה מובאת אימרה מופלאה:
"רבי שמעון בן אלעזר אומר:
ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות (מקצוע)? והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני (ה'), אינו דין שאתפרנס שלא בצער?"
רבי שמעון אומר פה דבר מדהים:
ראיתם פעם חיה הולכת לישון רעבה?
לציפורים איכשהו תמיד יש מספיק מזון, וגם לנמלים וליתושים ולאנטילופות.
אף חיה לא מפתחת נדודי שינה כי היא חושבת על המינוס בבנק,
למרות שהן לא למדו לתואר ראשון, ובכל זאת הן מצליחות להתקיים כבר כמה שנים, נכון?
למה? כי הן יודעות שלא הכול מוטל עליהן.
הן רק אמורות לעשות את מה שנבראו בשבילו, ולהיות, ובכן – חיות.
והאדם?
האדם הוא היצור היחיד שהתורה מתארת שנברא עם שליחות של ממש: "לעובדה ולשומרה".
או במילים של רבי שמעון, "ואני נבראתי לשמש את קוני".
בניגוד לחיות, לאדם יש שליחות, משימה, מטרה רוחנית שבשבילה נברא.
אם אלוקים לא היה צריך אותנו פה, הוא לא היה בורא אותנו,
ואם אנחנו פה, סימן שיש לנו שליחות למלא.
מה זה אומר?
שאפשר להפסיק לדאוג,
לשחרר את המשא הכבד ולזרוק אותו מתחת לגלגלים של איזו רכבת.
"השלך על ה' יהבך, והוא יכלכלך" (תהלים).
הגמרא מתקשה בהבנת המילה "יהבך", ולבסוף לומדת שפירוש המילה הוא "חבילה".
כלומר, זרוק על ה' את החבילות שלך, את כל הבעיות, הצרות, כי בעצם הן לא בעיות שלך אלא שלו.
אנחנו צריכים להתמקד במה שה' צריך אותנו בשבילו,
משהו שרק אנחנו יכולים לתת לו.
ואז, כשנחייה שישה ימים במודעות הזו ("תיעשה"), נזכה להגיע ביום השביעי ל"שבת שבתון",
לאור אלוקי גבוה ונשגב כל כך עד שהוא מקרין חזרה לתוך השבוע,
ונותן לנו עוד כוחות לזכור שה' הוא המלך…
כמו שאומר הסטיקר שתלוי על דלת ביתנו:
"אל תספר לה' כמה גדולות הבעיות שלך, ספר לבעיות שלך כמה גדול ה'!"
שבת שלום
דרור יהב
בתפילה לשמירה ובטחון לכל בני עמנו באשר הם שם
הצטרפו לקבוצה שקטה של סוכרייה לשבת
