שניים אוחזין | ראיון עם יאיר שרקי לרגל הוצאת הספר החדש

מה קורה כששני אנשי תקשורת מוכרים מפסיקים לדבר על חברי כנסת, הקדמת הבחירות וסעיפים תקציביים ועוברים לדבר על חסידות? <> "צמאה לך", ספר חדש שכתבו יוסי אליטוב ויאיר שרקי, מביא את תורת הבעל שם טוב בלבוש ישראלי ועכשווי

(פורסם בעלון "קרוב אליך", גליון 249)

גם עם הזינוק המרשים במספר הכתבים הדתיים המופיעים על המרקע בשנים האחרונות, יאיר שרקי ממשיך לבלוט ככתב לענייני דתות בחברת החדשות (ערוץ 2), לא מעט בזכות המראה החיצוני הבולט שלו – כיפה סרוגה גדולה ופאות של נער גבעות. שרקי, רק בן 25, מסקר כבר שבע שנים את העולם הדתי והחרדי, ועמד מאחורי כמה וכמה חשיפות ופרסומים בולטים, שחלקם נתפסו בתוך העולם הדתי כביקורת ו"הוצאת כביסה מלוכלכת" כלפי חוץ. למרות הסקרנות והפיתוי לדבר על עבודתו, אני משתדל להיצמד לנושא שלשמו התכנסנו – השקת הספר החדש. ובאמת, לא בכל יום מתפרסם ספר שמחבריו כל כך מחוברים לעולם המעשה וכל כולו עוסק ברוחניות.

הספר החדש בנוי מפרקים קצרים סביב נושא מסוים, כשבכל אחד מופיע ציטוט מתורות או אמרות של הבעל שם טוב, ולאחריו ביאור קצר של שרקי ואליטוב. אף תחום לא נשאר בלתי מכוסה: החל מאמונה, תורה ומצוות, ועד אכילה ושתייה, אנשים פשוטים ועליות ומורדות בחיים.

מאיפה בכלל נולד הרעיון לכתוב ספר על הבעל שם טוב?

"יוסי אליטוב הוא עורך של עיתון 'משפחה', חסיד חב"ד וחבר טוב שלי, ואנחנו נפגשים הרבה בענייני עבודה, מחליפים ידיעות ופרשנויות. לפני כמה שנים הוא התחיל לצייץ בטוויטר שורות מהבעל שם טוב (למי שפחות מכיר, טוויטר היא רשת חברתית שבה כל מסר מוגבל ל-140 תווים בלבד, ד.י). בארץ משתמשים ברשת הזו הרבה עיתונאים וחברי כנסת, וזה היה חידוש גדול כשבין כל החומרים הפוליטיים פתאום הופיעו לפתע ציטוטים מעולם החסידות. זה מצא חן בעיניי, ומשם התגלגלנו ללימוד משותף.

"אחרי כמה חודשים גם נסענו יחד לביקור באוקראינה אצל אבות החסידות, והתחברנו יותר ויותר לעולמה. בשלב מסוים יוסי הציע שנכתוב ספר: כעיתונאים אנחנו חשופים לציבור וגם לומדים לנסח דברים בשפה בהירה. גם מבלי להבין הרבה בסודות ונסתרות התורה אנחנו יכולים להנגיש רעיונות גבוהים לציבור רחב בצורה פשוטה. בכתיבת הספר עזרו לנו כל מיני אנשים, ביניהם שניים שאני רוצה לציין במיוחד: הרב מנחם ברונפמן והרב מנחם ברוד מחב"ד, ואנחנו מודים מאוד לשניהם".

מאיפה הגיע העניין שלך בבעל שם טוב?

"למדתי בישיבת 'מקור חיים' אצל הרב דב זינגר והרב עדין שטיינזלץ, שאני רואה בו את מורי ורבי, ולכן החסידות מעולם לא היתה זרה לי. אבל זה נכון שאצל כל אחד אתה מקבל דגש מסוים ששייך אליו בתוך העולם של החסידות. יצא שדרך הרב שטיינזלץ התחברתי יותר לעולמה של חב"ד ודרך הרב דב לתורתו של רבי נחמן. אבל דווקא את הבעל שם טוב, מי שהיה המייסד והמחולל של המהפכה, לא באמת הכרתי".

אחד הדברים שלדבריו מקשים על החיבור לדמות של הבעל שם טוב היא העובדה שכל חסידות מחזיקה בענף שלה, ומציירת אותו באופן מסוים עד שלפעמים קשה לזהות מי הוא היה ומה באמת אמר. "רק כשעבדנו על הספר יצא לי להכיר את הגרעין שממנו נבע כל הדבר הזה, ולראשונה התברר לי שלבעל שם טוב יש ממש שיטה. צריך להבין שהבעל שם טוב הוא כמו איזו תעלומה שהשאירה הרבה בלאגן בדפי ההיסטוריה אבל אף אחד לא מכיר אותו באמת, כי הוא לא השאיר אחריו שום כתבים מסודרים. למעט כמה מכתבים בכתב ידו, יש לנו רק ציטוטים וסיפורים מתלמידים. אבל כשיושבים ומלקטים את המקורות העיקריים – בעיקר של תלמידו הבכיר ה'תולדות יעקב יוסף', רבי פנחס מקוריץ ואדמו"רי חב"ד – רואים שיש שיטה".

שרקי משתף בסיפור אחד מהנסיעה שערך בשנה שעברה: "נסענו לכמה צדיקים, והיה משהו מאוד מרגש דווקא בציון של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב. זה היה בערך שתיים בלילה, אחרי נסיעה קשה. כל הדרך מלאה מהמורות, חושך נורא, בית עלמין ישן, אתה מרגיש ממש באמצע מעשייה חסידית. המקום חצי שבור ואנחנו מחפשים את הקבר ולא מוצאים. המשכנו לחפש לא מעט זמן ובסוף הגענו למבנה שבו נמצא הקבר. נכנסנו פנימה, וראינו שמישהו הגיע לפנינו וכתב עם נרות דולקים 'לוי יצחק'. אתה רואה את זה ואומר לעצמך, שלפני מאתיים שנה חי כאן יהודי שלימד סנגוריה על ישראל, והיום חמישה יהודים נוסעים שלוש שעות לכל כיוון בדרך חתחתים, בקור האדיר של אוקראינה, מדליקים נר ואומרים תהילים על הקבר. זה מדהים בעיניי. אבל רק אחרי שסיימנו לעבוד על הספר אני מרגיש שהתחלתי קצת להבין מה הם רצו להגיד, שרק עכשיו 'נפתח לי הבעל שם טוב'".

מה גילית?

"שהבעל שם טוב הוא לא איזה סבא שנסע כל היום בעגלה, עשה מופתים וסיפר סיפורי צדיקים. היתה לו תפיסת עולם מסודרת של המציאות – שיטה לכאורה פשוטה, אבל כשמפנימים אותה היא משנה את כל החיים. 'לית אתר פנוי מיניה', אין מקום פנוי ממנו. הכל אלוקות, אין דבר שלא קשור ומחובר אליו. בהכל יש אלוקות, אבל צריך לעבוד מאוד קשה כדי לגלות את זה. ברגע אחד זה הפך אותו מדמות של פולקלור וסיפורים למקור אדיר שמציע הסתכלות רלוונטית למי שחי ב-2018".

יש לך דוגמה לפתגם רלוונטי?

"הבעל שם טוב אומר 'מקום שהמחשבה של אדם מגעת – שם הוא כולו', וזו אמירה שדווקא בעידן שלנו אפשר להבין אותה מצוין. הטכנולוגיה והגלובליזציה מקצרות מרחקים. אין כמעט משמעות לשאלות של מרחק ומיקום. העיקר הוא התודעה. ולכן כולם נאבקים על התודעה שלנו. מהסמארטפון והאפליקציות שמתחרות על כמה פעמים נשתמש בהן ולכמה זמן, ועד התקשורת ושאר הגירויים. בא הבעש"ט ואומר דווקא בעידן של הפרעת קשב, של מעבר בין תודעות וחוויות בקליק  – יש משמעות לכל מחשבה. איפה שהתודעה והמחשבה משוטטות, שם אתה נמצא. תן לזה כבוד, תשתמש בכלי הזה בזהירות. ויש לזה גם צד חיובי, כשלפעמים נמצאים או מרגישים רחוק, השינוי לא דורש מאמץ פיזי או התערבות חיצונית. מספיק להעביר את המחשבה".

אחרי שהתעמקת בדמות של הבעל שם טוב, איך אתה מסביר את המסתורין סביבו?

"אני מתחיל לחשוב שהוא לא כתב שום דבר כי דווקא זה מאפשר ליותר אנשים להתחבר לרעיון שלו ולחסידות. מצד אחד, הוא עוסק הרבה בכוח של האותיות, של צירופי האותיות ושל המילים בכלל. מצד שני, הוא ידע שעם כל הכוח שלהן, המילים מצמצמות את המציאות, מגבילות את המציאות. לפעמים עדיף לא להגיד כדי לשמור על מחשבה פתוחה לאינסוף".

פשוט ולא פשטני

הכתיבה נעשתה מתוך התלבטויות לא קלות. "מצד אחד היה לנו רצון להביא את הטקסט המקורי תוך שימור מדויק של הנוסח החסידי, ולהיכנס לפעמים לפרשנויות ולמושגים מעולם הקבלה. ומצד שני ממש הכרחנו את עצמנו בכוח לכתוב בשפה ברורה ופשוטה. למי שמצליח לקרוא בספרי החסידות המקוריים – אין טוב מזה, אבל אנחנו פונים למי שלא בהכרח סיגל לעצמו את השפה הזו. השתדלנו להביא את הרעיון בקיצור, בעברית מודרנית שכל אחד יוכל להבין. הקו בין פשטות לפשטנות הוא דק עד מאוד, ואנחנו מקווים שהצלחנו לשלב את הפשטות עם העומק.

"קח לדוגמה את המשפט הבא: דוד המלך ע"ה התפאר את עצמו שהיה יכול לילך בשווקים וברחובות, והטעם: 'ואתהלכה ברחבה, כי פקודיך דרשתי', היינו שלא היה דורש מעולם כי אם ייחודים. למי שלא חי את הלשון ואת העולם הפנימי של הבעל שם טוב, זה נשמע די חידתי. בכלל לא ברור מה החידוש הגדול. אבל כשמתעמקים, רואים שהפירוש הפשוט של הפסוק הוא שמתוך דבקותו של דוד המלך במצוות הבורא, הוא היה יכול להתנהל במרחב ("ברחבה") ולא במצוקה.

"הבעל שם טוב הפך את הפסוק הזה לגמרי: דוד המלך היה יכול ללכת בשווקים וברחובות ("ואתהלכה ברחבה" – במשמעות של רחובות, חוצות העיר) מבלי חשש שהמולת העולם והחיים הארציים ינתקו אותו מדבקותו בבורא. הוא לא נדרש להסתגר בארבע אמותיו ולהימלט מהעולם, מפני שהעולם לא הפריע לו. מאיפה היה לו כוח לכך? מהעובדה ש"פיקודיך דרשתי" – שכל הווייתו, מחשבותיו והגות ליבו היו בקדושה. לא הייתה אצלו הפרדה בין חיי הקדושה ובין החיים הארציים, אלא גם כאשר עסק בצורכי הגוף ובענייני העולם, הוא בעצם היה עסוק בייחודים עליונים – בעניינים קדושים ונעלים. זו הייתה מגמתו כל חייו, שתמיד יוכל לראות ולחוש את הנוכחות האלוקית בכל המרחב של הקיום".

בתחילת הספר מופיע מבוא רחב המתאר את דמותו של הבעל שם טוב מבחינה ביוגרפית ורעיונית. "מבחינתנו המבוא לספר הוא לא רק הקדמה אלא יחידה חשובה בפני עצמה ששווה קריאה. במהלך העבודה, דווקא ההכרח לחקור את ההיסטוריה של הבעל שם טוב מבחינה מוסמכת והבירור מהי אגדה ומה אמת, החיו מאוד את הדמות שלו. צריך להבין, לא מדובר באדם שחי לפני אלפי שנים באנטרקטיקה, אלא לפני כמה דורות במזרח אירופה! זו תקופה שיש לנו עליה כל כך הרבה ידיעות ומחקרים, ובכל זאת אנחנו לא יודעים עליו כלום. בן אדם שכל כך השפיע על העולם היהודי ונשאר חידה?! זה דבר מדהים".

בשנים האחרונות נראה שהרבה עיתונאים התחילו לעסוק יותר ביהדות. סיוון רהב-מאיר מלמדת שיעור שבועי, צבי יחזקאלי כותב ב'קרוב אליך', ועכשיו אתם מוציאים ספר. מאיפה זה מגיע?

"עולם החדשות מאוד מעניין אותי, אני בהחלט רואה את עצמי שייך אליו ומאמין שהעיסוק בחדשות הוא נכון וחשוב, אבל אסור לשכוח שהוא מטפל בעיקר בצדדים השליליים של המציאות. לצד זאת, יש רצון בנפש להתעסק גם בדברים שהם לא ה'ניוז' המיידי. עיתונאים עושים כל מיני דברים היום: מרצים, כותבים, מרגישים בנוח להתבטא בחופשיות רבה יותר, אז מתוך כל המכלול הזה נוסף עוד צד. זה מעשיר, אפילו את הצד העיתונאי שבי".

יחד עם זאת, יש גם לבטים ואפילו רגשי נחיתות. האם ראוי לעיתונאי, שבדרך כלל רודף אחרי הסקופ הבא, לכתוב על תכנים עמוקים כאלה? "בשבע השנים שבהן אני בתקשורת, חבר שלי מהישיבה ישב ולמד, והידע התורני שלו רב יותר משלי. לפעמים אני רוצה לומר, 'לכו אליו, לא אליי'. אבל כנראה שקיבלנו מתנה – יכולת לנסח דברים בבהירות, להגיע להרבה אנשים, ויש לי כוח. אז יש מי שאומר שספרים על חסידות שייכים רק לרבנים, ואפשר גם לומר שאני ברמתי אמנם לא מתיימר לחדש כלום, באמת קטונתי, אבל בכלים שלי זה יכול להתאים להרבה אנשים. להפיץ את המעיינות הלאה מתוך הבנה שאני לא מחדש אלא ניגש לזה בזהירות מאוד גדולה".

יש עוד דרך

עם כל הריגוש של איש תקשורת שהפך לרגע לסופר חסידי, כנראה שאין סיכוי גדול שנראה אותו מתחיל למסור שיעורים המוניים, הפרשות חלה או עצרות תשובה. "אני עיתונאי. לא החלפתי מקצוע, אני אוהב את העבודה שלי למרות שיש בה דילמה מתמדת – המקצוע הזה מעמיד אותך תמיד על סף תהום, גם בעיניים לא דתיות. בכל רגע אפשר ליפול, ובטח כשאתה משתדל להיות מחויב להלכה. ברור שהיו לי טעויות במהלך הקריירה, ואני משער שעוד תהיינה. יש אנשים שאומרים לי לא לגעת בחומרים מסוימים ואפילו בתחומים שלמים, כי זה מסוכן מדי. ברור שמהבחינה הזאת קל יותר להיות אברך, אבל אני מגיע מבית מדרש שלימד אותי דווקא על החשיבות שבלהיות מעורב במציאות".

שרקי הוא בנו של הרב אורי שרקי, רב מוביל בציונות הדתית. "אני מקבל הרבה תמיכה בבית, וגם מתייעץ עם אבא לפעמים על נושאים שוטפים. אנחנו מדברים הרבה אבל בסוף אני אדון לעצמי, הוא לא אחראי על מה שאני בוחר לעשות. הוא תומך בי ובדרך שבחרתי, ואני מאד שמח שיש לי אותו ואת שאר המשפחה כדי לשמוע ולהתייעץ".

אתה מרגיש חסיד?

"תרשה לי לענות לך בשאלה: מה זה חסיד? זו בדיוק הנקודה. אני לא יודע אם זה לא יומרני מדי להגיד שאני חסיד. על החסידים הראשונים כתוב דברים נשגבים. אנשים שהולכים מעל ומעבר, יחידי סגולה. אבל אולי זה בדיוק החידוש של הבעל שם טוב, שהפך את זה לתנועת המונים, שכל יהודי יוכל להרגיש את עצמו חסיד".

כמעט הצלחת להתחמק… ובכל זאת?

"לא רוצה להתיימר, אבל אני מקוה שכן. יש לי רבי, יש לי חיים חסידיים משלי. אני מגיע להתוועדויות אצל הרב שטיינזלץ, ואם המדד הוא כמה משקה שתית – אז כנראה ששתיתי מספיק וודקה בהתוועדויות. אבל המבחן האמיתי הוא בדברים שקשורים בעולם הפנימי, ושם יש עוד דרך".

החסידות מבחינתך שייכת לבית המדרש או שהיא מלווה אותך גם בצד המקצועי?

"כל העניין של החסידות הוא שאי אפשר לנתק את הדברים זה מזה. זה לא שיש כאן כמה צדדים: חיים מקצועיים וחיים אישיים וחיים של עבודת ה', אלא כולם מרכיבים של אותו סיפור שה' עומד במרכזו".