באוניברסיטת ליבר בבלגיה ערכו לפני מספר שנים ניסוי מרתק. נבדקים הוצבו מול מסכי מחשב והתבקשו לבחור במרווחי זמן של כמה שניות בין שתי אפשרויות פשוטות – כמו ללחוץ על כפתור ימני או שמאלי. במהלך הניסוי, החוקרים סרקו את פעילות המוח של הנבדקים בעזרת מכשירי fMRI מתקדמים.
התוצאות השאירו אותם בפה פעור: המחקר הראה שאפשר לחזות את החלטת הנבדק עד 10 שניות לפני שהוא עצמו היה מודע לכך שהחליט. כלומר, המוח "יודע" מה הוא הולך לבחור עוד לפני שהתודעה שלנו מבינה את זה.
האם זה אומר שאין לנו בחירה חופשית? שהכול קבוע מראש במוח שלנו ואנחנו סתם חושבים שאנחנו בוחרים?
זו בדיוק השאלה שמטרידה פילוסופים ומדענים כבר אלפי שנים, והיא נוגעת בליבו של מה שאנחנו כיהודים מאמינים בו. כי במרכז היהדות עומד עיקרון בסיסי: לאדם יש בחירה חופשית.
פרשת השבוע נפתחת במילים הבלתי נשכחות: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". במבט ראשון זה נראה כמו איום – תעשו טוב תקבלו ברכה, תעשו רע תקבלו קללה. אבל ההיפך הוא הנכון, זו המתנה הכי גדולה שה' נתן לאדם.
הרמב"ם מבהיר זאת בצורה חדה בהלכות תשובה: "רְשׁוּת לְכָל אָדָם נְתוּנָה – אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ".
המילה "רְשׁוּת" מציינת לא רק יכולת, אלא סמכות (כמו "שלוש רשויות"). למעשה, ה' מעביר לנו חלק מהסמכות האלוקית שלו – הסמכות לבחור בין טוב לרע.
אבל כאן מתעוררת שאלה נוספת:
אם ה' הוא טוב, למה הוא ברא רע? ולמי שיאמר שה' לא ברא את הרע, כך נאמר בפירוש בדברי הנביא ישעיהו: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע – אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה".
אם. כך, למה להקשות ולהעמיד לפנינו אפשרות לבחור בדבר שאיננו טוב?
התשובה היא שהרע קיים לא כדי להפריע לנו, אלא כדי לאפשר לנו להיות בני אדם. ללא האפשרות לבחור ברע, הבחירה בטוב לא הייתה בחירה בעלת משמעות – אלא כפייה. זה כמו ההבדל בין עובד שלא גונב כי יש מצלמות בכל מקום, לבין עובד שלא גונב כשהוא לבד במשרד עם הכספת פתוחה.
הרמב"ם מחדד את העיקרון הזה: "אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ… שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק אוֹ רָשָׁע". במילים אחרות: אין גורל, אין "מזל". יש לי בחירה, יש לי כוח, יש לי אחריות.
בשבוע הבא נציין 90 שנה לפטירתו של הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל. הרב קוק היה תלמיד חכם עצום אך גם חיבר שירים, קטעי יומן אישיים ומאמרים בעיתון. הוא חי בתקופת מעבר שבה החילון התפשט בעולם האורתודוקסי, אך במקום לראות בו רק דבר שלילי הוא ראה בו גם ברכה. איך זה יתכן שרב חרדי חושב שחילון הוא דבר חיובי?!
הרב קוק, הרא"ה, ראה בנבואתו שהעולם מתקדם בצעדי ענק לגאולה. אנשים שקיימו עד אז את מצוות הדת רק כי ככה הם היו מורגלים – התחתנו ברבנות, אכלו כשר, שמרו שבת – עשו זאת בלי בחירה, הם פשוט המשיכו את מה שהכירו בעולם היהודי הישן.
כדי שתהיה לאנשים בחירה, חייבת להיות אלטרנטיבה. גם אם יש בה דברים שליליים. כי בלי כפירה – לא יכולה להיות אמונה אמיתית.
ואכן אנו רואים שאחרי כמה דורות של חילון מסיבי, עם ישראל מגלה מחדש את זהותו היהודית. בייחוד הצעירים, שליבם פתוח וכמה לחיבור רוחני, לקדושה, לאמונה.
בתקופה האחרונה אני פוגש עוד ועוד אנשים שמשתפים אותי ש'משהו עובר עליהם', במיוחד מאז 7.10. הם מחפשים איך להתקרב מחדש אחרי דורות של ניתוק. אפילו הדג נחש הוציאו דיסק היפ-הופ של מזמורי תהלים…
הלבבות מחפשים ונפתחים, אבל עכשיו זה קורה מתוך בחירה אמיתית. בדיוק כמו שהרב קוק צפה לפני מאה שנה.
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה": אף אחד לא יכול להתחבר ליהדות שלנו. אבל השליחות שאברהם קיבל לפני כמעט 4,000 שנה מחכה שנחזור ונבחר בה, "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
שבת שלום!
דרור יהב
הצטרפו לקבוצת סוכרייה לשבת
