בטח הייתם פעם במצב "זרימה" (Flow)?
הפסיכולוג מיהאי צ'יקסנטמיהאיי (מי שמצליח להגיד את השם הזה שלוש פעמים רצוף מקבל גלידה) חקר את התופעה הזו, בה אנשים שקועים כל כך במה שהם עושים עד שהם מאבדים תחושת זמן ומודעות עצמית. מנתחים, מוזיקאים וספורטאים בשיאם מתארים תחושה מוזרה: "לא אני עשיתי את זה… זה פשוט קרה דרכי".
חוקרי מוח גילו שבמצב זרימה, אזורים במוח שאחראים על התכנון והביקורת העצמית פשוט "נכבים" זמנית. כאילו ה"אני" שלנו זז הצידה ומפנה מקום למשהו אחר לפעול דרכנו.
מסתבר שיש חכמה עמוקה בהזזת האגו הצידה ובהפיכתנו לכלי שמשהו גדול יותר יכול לפעול דרכו.
פרשת פקודי מתארת אירוע מופלא: מצד אחד נאמר כי בסיום הכנת ובניית כלי המשכן, "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה" – בני ישראל הביאו למשה את כל חלקי המשכן כדי שיקים אותו בעצמו. אולם בהמשך נאמר "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" בלשון סביל, כאילו המשכן קם מעצמו. איך זה מסתדר יחד?
רש"י מביא מדרש מופלא שמסביר מה בדיוק קרה שם: "שלא היה יכול להקימו שום אדם; מחמת כובד הקרשים אין כוח באדם לזוקפן, ומשה העמידן. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, איך אפשר הקמתו על ידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף מאליו".
לפי המדרש, המשכן היה כבד מדי להקמה אנושית. משה שואל את הקב"ה איך להקימו, והתשובה מפתיעה: "עסוק אתה בידך, נראה כמקימו". תעשה תנועות כאילו אתה מקים אותו, והמשכן יקום מאליו. זהו שנאמר "הוקם המשכן" – הוקם מאליו, ולא על ידי משה ממש.
זה נשמע כמו פרדוקס: לעשות בלי לעשות. להיות הפועל, אבל לא הכוח הפועל באמת.
רעיון דומה מופיע גם בתורת החסידות. הבעל שם טוב לימד שהאדם צריך להיות כמו כלי – ריק מאגו ומלא בתחושת שליחות. כשהאדם מתמלא בהכרה שהוא רק צינור להשפעה אלוקית, הוא זוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת, וכוחות שמעבר ליכולותיו הטבעיות מתגלים דרכו.
אולי זה מה שעומד מאחורי הרעיון המדעי של "Flow State" – כשאנחנו מזיזים את האגו הצידה, משהו גדול יותר יכול לפעול דרכנו.
בניגוד לתפיסה המערבית, היהדות לא רואה בזה ביטול העצמיות, אלא דווקא התגלות העצמיות האמיתית.
זה לא אומר שאנחנו פסיביים. משה עדיין "עסק בידיו" – השקיע מאמץ, פעל והתמסר למשימה, אך ידע שהכוח האמיתי מגיע ממקום עליון יותר.
אולי זהו מסר חשוב בעידן ה-AI. כשיותר ויותר מלאכות נעשות על ידי מכונות ומייתרות את עבודתנו, אנו נדרשים לשאול – מה ייעודנו האמיתי? אולי, כמו שהנביא ישעיהו ניבא: "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם", אנחנו מתקרבים לזמן שבו נוכל להתפנות למה שבאמת ייחודי לנו – להיות צינורות להשפעה אלוקית בעולם.
השאלה הגדולה לכל מי שרוצה להצליח בחיים אינה "איך אני עושה את זה?", אלא "איך אני הופך לכלי שדרכו זה יכול להיעשות?". נופתע לגלות שכשאנחנו מזיזים את האגו הצידה, דברים שנראו בלתי אפשריים פתאום "קמים מאליהם".
שבת שלום,
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי סוכרייה לשבת
