בספרו המפורסם "The Righteous Mind" (בעברית: "למה אתם תמיד צודקים?"), הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט מציג רעיון מרתק: הוא טוען שבני אדם הם כמו רוכב על פיל. השכל שלנו הוא הרוכב, והרגשות שלנו הם הפיל. אנחנו נוטים לחשוב שהשכל שלנו מוביל, אבל במציאות, לרוב הרגשות (הפיל) מובילים, והשכל (הרוכב) פשוט ממציא תירוצים לאן שהפיל כבר החליט ללכת.
היידט מסביר שזו הסיבה שלעתים קרובות אנחנו מגיבים בצורה כל כך עוצמתית ומיידית למצבים שמעוררים בנו רגשות חזקים כמו כעס, פחד או קנאה. הפיל הרגשי מזנק קדימה, והשכל שלנו רק מנסה להדביק את הקצב ולהצדיק את התגובה.
פרשת פנחס מציגה לנו מקרה קיצוני של תגובה רגשית עזה – קנאות. אבל היא גם מלמדת אותנו שיעור חשוב על איך להתמודד עם רגשות עזים כאלה בצורה נכונה.
פנחס קינא לה' כשראה את זמרי חוטא, ובתמורה קיבל "ברית שלום". איך ייתכן שקנאות מובילה לשלום?
התורה מספרת: "וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ". המילים "מתוך העדה" מלמדות שפנחס לא ראה את עצמו כנעלה מהאחרים. הוא פעל מתוך תחושה שהוא חלק מהעם, לא מעליו. חידושי הרי"מ מבאר זאת בצורה נפלאה על הפסוק "בקנאו את קנאתי בתוכם":
"שלא הפריד עצמו (פנחס) מכלל ישראל ח"ו", כלומר הקנאה שלו לא גרמה לו להרגיש יותר צדיק מהכלל. ולמה? "כי היה תוך כלל ישראל, עד שהיה ממש בעיניו חטא ישראל כאילו הוא החוטא".
זה המפתח לקנאות אמיתית וראויה – היא מגיעה ממקום של ענווה, לא מהתנשאות. פנחס לא חשב "אני טוב יותר מזמרי". להיפך, הוא הרגיש שחטא העם הוא כאילו החטא שלו עצמו.
במונחים של היידט, פנחס הצליח לרסן את "הפיל" הרגשי שלו. במקום לתת לרגש הקנאה להוביל אותו להתנשאות ושיפוטיות, הוא השתמש ב"רוכב" השכלי שלו כדי לנתב את הקנאה למקום של אחריות משותפת וענווה.
לכן פנחס זכה ל"ברית שלום". שלום אמיתי מגיע כשאנחנו מבינים שכולנו שווים, שלכל אחד יש את הייחודיות שלו. זו תמצית היהדות – רק הקב"ה הוא כל יכול, ואנחנו כולנו שווים בפניו.
הלקח עבורנו ברור: כשאנחנו רואים דברים שמרגיזים אותנו, שגורמים לנו לרצות "לקנא לה'", עלינו לבדוק את עצמנו.
קנאות אמיתית לה' מגיעה ממקום של אהבה ודאגה, לא משנאה או זלזול. היא מחברת ולא מפרידה. היא מביאה שלום, לא מלחמה.
שבת שלום!
דרור יהב
אהבתם? הצטרפו לקבוצה שלי, סוכרייה לשבת
