🔜 הסוכרייה מוקדשת לשחרורו המהיר של סשה אלכסנדר בן ילנה לאה יחד עם שאר אחינו ואחיותנו השבויים
רוב האנשים חושבים שעושר הוא מה שאפשר לראות. אבל מה אם כל מה שאנחנו יודעים על עושר הוא בדיוק הפוך? מה אם עושר אמיתי הוא דווקא מה שלא רואים?
מורגן האוסל עבד בשירותי החניה במלון יוקרתי בלוס אנג'לס באמצע שנות האלפיים. היו אלה ימים שבהם הדבר החשוב ביותר לאנשים, אחרי אוויר לנשימה, היה להראות לכולם כמה כסף יש להם. לקוח קבוע בשם רוג'ר היה מגיע מדי יום עם פורשה מרהיבה. התפאורה הייתה מושלמת: החליפה התפורה, השעון היוקרתי, המכונית המרשימה. איש מהאורחים האחרים לא יכול היה לדעת שבעוד חודשיים בדיוק הפורשה תיעלם, ורוג'ר יחזור לחניון בהונדה סיוויק ישנה.
"מה קרה?" שאל אותו האוסל.
"עוקלה", ענה רוג'ר בפשטות, "לא עמדתי בתשלומי ההלוואה".
זה מה שמרתק בחלונות ראווה – הם תמיד מספרים רק חצי סיפור.
בספרו "הפסיכולוגיה של הכסף", האוסל מצביע על תופעה פסיכולוגית מרתקת שהתגלתה לו באותם ימים: אנחנו שופטים עושר והצלחה רק על פי מה שאנחנו רואים. כשמכונית בשווי 300 אלף שקל חולפת על פנינו, המוח שלנו מיד מסיק שבעליה עשיר. אך האמת היא שהנתון היחיד שיש לנו הוא שלאדם הזה יש עכשיו 300 אלף שקל פחות (או חוב בסכום הזה).
"כשרוב האנשים אומרים שהם רוצים להיות מיליונרים," הוא כותב, "הם בעצם אומרים שהם רוצים לבזבז מיליון דולר – אבל זה ההפך הגמור מלהיות מיליונר".
פרשת השבוע מספרת על
תקופה קשה של רעב כבד שפוקדת את האזור כולו. במצרים, בזכות תבונתו של יוסף, הצליחו לאגור מזון בשנות השובע, וכעת היא המדינה היחידה שיש בה אוכל. השמועה על כך מגיעה גם לארץ כנען, שם יושבת משפחת יעקב ומתחילה להיות מודאגת מההתפתחויות.
"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם" – יעקב שומע שיש במצרים אוכל, אבל לא מבין מדוע בניו מתמהמהים, ממשיכים להתנהל כאילו הכל בסדר.
"לָמָּה תִּתְרָאוּ?" הוא שואל אותם בתוכחה.
המפרשים התלבטו מה הוא בעצם שואל, ורש"י הציע פירוש מעניין: תתראו מלשון 'מראים' את עצמכם. "למה אתם מציגים את עצמכם בפני בני ישמעאל ועשיו כאילו אתם שבעים?… למה יהו הכל מסתכלין בכם ומתמיהים בכם שאין אתם מבקשים לכם אוכל בטרם שיכלה מה שבידכם?"
במילים אחרות – למה אתם מושכים תשומת לב מיותרת? למה אתם רוצים שיחשבו שיש לכם, בזמן שאין?
"רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" – אין זמן ל'שופוני', עכשיו צריך ללכת להביא אוכל כדי לשרוד.
מחקרי התנהגות מודרניים מראים שהצורך להציג עושר והצלחה כלפי חוץ מוביל לא רק לקשיים כלכליים, אלא גם לירידה באושר ובסיפוק. זה נכון לגבי כל תחומי החיים – מציונים במבחנים ועד קידום בעבודה. בעידן הרשתות החברתיות, כשכל הצלחה קטנה מתועדת ומשותפת, התופעה הזו רק מתעצמת. כמה כדאי להתרחק מהעמדת הפנים המזויפת הזאת ולהכניס יותר כנות לחיים.
אבל הפרשה מציגה לנו גם מודל אחר – את יוסף. הפרשן ספורנו מדגיש נקודה מרתקת בפסוק "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" – למרות היותו המשנה למלך, יוסף היה בעצמו גם המוכר ("המשביר"). זה לא היה מתחת לכבודו לעמוד ולמכור תבואה.
בניגוד לרוג'ר, שניסה להיראות עשיר והפסיד הכל, יוסף, שהיה באמת עשיר ורב כוח, בחר בצניעות ובשירות.
מה שמדהים הוא שהתובנה הזו, שנכתבה לפני אלפי שנים, מקבלת היום גיבוי מדעי. חוקרים מצאו שאנשים שמתמקדים פחות בהצגת הצלחתם כלפי חוץ ויותר בתרומה לאחרים, מדווחים על רמות גבוהות יותר של שמחה וסיפוק. כמו שאומרים חז"ל: "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין".
בסופו של דבר, הפרדוקס הגדול הוא שדווקא כשמפסיקים לנסות להרשים אחרים, מצליחים להשפיע באמת. כי הדרך הטובה ביותר להיות מיוחד היא פשוט… להפסיק לנסות להיות מיוחד בכוח, ולהיות מי שאנחנו. איך אומר חבר שלי – "תהיה אתה, כל השאר כבר תפוס…"
שבת שלום וחנוכה שמח,
דרור יהב