חזרתי לאחרונה לספרו של קורט וונגוט "בית מטבחיים 5", על עלילותיו של חייל אמריקאי שחוזר ממלחמת העולם השנייה ומתחיל להזות. וונגוט מתאר חייזרים בשם טרלפמדורים, שחווים את הזמן בצורה שונה מבני האדם.
כשהם רואים אדם מת, הם לא מתאבלים. הם פשוט אומרים: "ככה זה". למה? כי הם רואים את כל חייו של האדם בבת אחת – כמו שרשרת הרים שנפרשת לפניהם. עבורם, האדם עדיין חי בכל הרגעים האחרים של חייו. המוות הוא רק נקודה אחת בשרשרת ארוכה.
רעיון מוזר? אולי. אבל מתברר שהוא קרוב יותר למציאות ממה שאנחנו חושבים.
בפרשת לך לך, אנחנו נתקלים בתופעה מעניינת. אברהם אבינו פועל כאילו הוא "רואה" את העתיד. המדרש מצביע על כמה מקרים מפתיעים:
1. כשאברהם רודף אחרי המלכים, התורה אומרת שהוא הגיע עד דן. למה דווקא עד דן? רש"י מסביר: "תשש כוחו, שראה שעתידים בניו להעמיד שם עגל לעבודה זרה". רגע, רגע… איך אברהם ראה את חטא העגל של ירבעם שיהיה מאות שנים אחרי מותו?
2. או קחו את המקרה של "שדה העמלקי". התורה מזכירה את המקום – אבל בשלב הזה, עמלק טרם נולד! הוא נכדו של יצחק, שגם הוא עוד לא בא לעולם.
3. אברהם בונה מזבח ליד העי. המדרש אומר שהוא עשה זאת כדי להציל את בניו שיילחמו שם בימי יהושע. כלומר, אברהם בונה מזבח בגלל מלחמה שתתרחש במקום הזה בעוד מאות שנים?
מה קורה כאן? וכי אברהם באמת "ראה" את כל זה?
יש כל מיני הסברים. לדעתי, התשובה מסתתרת במחקר מהפכני של פרופסור יקיר אהרונוב, פיזיקאי ישראלי מועמד לפרס נובל. אהרונוב פיתח תאוריה מהפכנית בפיזיקה הקוונטית, המכונה "Two-State Vector Formalism". והוא טוען, שעל פי המשוואות המתקדמות ביותר שבידינו, לא רק העבר משפיע על העתיד, אלא גם העתיד משפיע על העבר!
נשמע כמו מדע בדיוני? אולי, אבל הוא הוכיח את זה במעבדה וזכה בפרס וולף בין היתר על גילוי תופעה שמראה שאירועים יכולים להשפיע על חלקיקים גם כשהם לא נוגעים בהם – ובכלל זה השפעה לאחור בזמן.
במילים פשוטות: הזמן הוא לא קו ישר חד-כיווני כמו שאנחנו חושבים. הוא יותר כמו רשת מסובכת, שבה העבר, ההווה והעתיד משפיעים זה על זה.
כעת המדרשים על אברהם מקבלים משמעות חדשה. לא מופרך שאברהם, בהיותו ברמת תודעה גבוהה במיוחד (הוא מהאנשים הבודדים שהתורה מכנה במפורש "נביא"), היה מסוגל לחוש את ה"גלים" שמגיעים מהעתיד. איני יודע אם הוא "ראה" סרט של העתיד, אך יתכן מאוד שהוא הרגיש את ההשפעה של אירועים עתידיים על ההווה שלו.
כשהוא בנה מזבח ליד העי, אולי הוא לא חשב במפורש "בניי יילחמו כאן". אבל משהו בנקודה הזמנית-מרחבית הזאת משך אותו לעשות משהו עבורם. למה? כי בעתיד, בנקודה הזאת, יהיה צורך בחיזוק רוחני.
כמו אנטנה רגישה, הוא קלט "אותות" מהעתיד והגיב להם.
אז מה אפשר לקחת מזה?
ראשית, שהמעשים שלנו משפיעים לא רק קדימה, אלא גם אחורה. זהו הרעיון המהפכני של "תשובה" – מעשה לא טוב שנעשה בעבר יכול להשתנות ואף להיעלם, לפחות תודעתית, על ידי פעולה בהווה.
שנית, כדאי להקשיב לאינטואיציה הפנימית. לפעמים אנשים מרגישים משיכה לעשות משהו טוב, לעזור למישהו, להיות במקום מסוים – בלי להבין למה. אולי, בדומה לאברהם, אנחנו קולטים "אותות" מהעתיד. משהו בנקודת הזמן-מרחב הזאת צריך את הפעולה שלנו, גם אם לא נבין זאת עכשיו.
ושלישית, הכול קשור. אין פעולה קטנה או גדולה. כל מה שאנחנו עושים משפיע על רשת הזמן המורכבת – קדימה, אחורה, הצידה. כשאברהם בנה מזבח ליד העי, אולי הוא לא ידע שהוא מציל את בניו במלחמה עתידית. אבל הוא פעל מתוך תודעה רוחנית גבוהה, והמעשה שלו השפיע לאורך כל ציר הזמן.
אך למען האמת, עבורי המסר החשוב ביותר הוא זה: אנחנו חיים ביותר מנקודת זמן אחת. אנחנו חלק מסיפור ארוך, מורכב ומרתק. כל מעשה שלנו הוא חוט בשטיח העצום של הזמן.
בפעם הבאה שתרגישו דחף פנימי לעשות משהו טוב – אולי לא תדעו למה, אולי זה ייראה לא הגיוני. אבל אולי, בדיוק כמו אברהם, אתם קולטים משהו מהעתיד. משהו שצריך אתכם דווקא כאן, דווקא עכשיו.
שבת שלום,
דרור יהב
אהבתם? העבירו הלאה והצטרפו לקבוצה שלי
