קיווי ברנהרד, יהודי יליד דרום אפריקה, כתב ספר בשם : Leopardology ("נמרולוגיה") – מה אנחנו יכולים ללמוד מנמרים בהקשר העסקי. הספר הפך לרב-מכר, וקיווי הפך לאחד המרצים המבוקשים בעולם.
יום אחד קיבל קיווי טלפון מסמנכ"ל בכיר במיקרוסופט שהזמין אותו לשאת את נאום הפתיחה בכנס חשוב, בנוכחות ביל גייטס. "ראיתי שהתאריך המדובר יוצא בשבת," מספר קיווי. "מיד אמרתי – זה שבת, וכפי שאתם יודעים אני לא עובד בשבת".
לא עובר רגע והסמנכ"ל מציע לו סכום מופרז: "כפול? משולש? כמה אתה צריך? אשלח לך צ'ק פתוח".
"ג'ון, זה לא קשור לכסף. זה קשור לשמירת השבת," השיב קיווי.
טראח, הטלפון נטרק.
בלית ברירה, מיקרוסופט שינתה את תאריך הכנס ליום ראשון.
כעבור מספר חודשים, קיווי שמע מאותו סמנכ"ל שהוא סיפר לביל גייטס על הסירוב: "ניסינו לגרום לזה לקרות, ואפילו זרקנו לעברו המון כסף, אבל הוא פשוט לא היה מוכן לזוז משבת".
תגובתו של גייטס הייתה מפתיעה: "זה מה שקורה כשיש לך משהו שכסף לא יכול לקנות".
פרשת השבוע פותחת באופן דרמטי – משה מקהיל את כל העם לקראת בניית המשכן, אבל לפני שהוא מדבר על הפרויקט החשוב הזה, הוא מקדים וקובע: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'".
מוזר, לא? הרי כבר נצטווינו על השבת קודם לכן, בהר סיני. מה חדש כאן?
חכמינו למדו מכאן שאפילו בניית המשכן, מקום השראת השכינה, אינה דוחה את השבת. מה שבעצם אומר לנו משה הוא: גם כשאתם עוסקים בפרויקט הכי קדוש – השבת גדולה ממנו.
תשמעו רבותיי, יש פה משהו עמוק ביותר.
שבת, וזו טעות רווחת, היא לא 'יום מנוחה'.
השבת מייצגת דבר אחר לחלוטין – את השלמות המקורית של הבריאה. "שבת – אחד משישים לעולם הבא", אמרו חכמינו – זוהי טעימה קטנה מהשלמות הנצחית.
מדוע?
כי כל מלאכה שאנחנו עושים נובעת מהרצון לתקן ולשפר את העולם. למה אנחנו מסתפרים? כי השיער לא מספיק יפה כמו שהוא. למה אנחנו משקים את הצמחים? כי האדמה יבשה מדי. למה בונים על מגרש ריק? למה מכבסים בגד? כי אנחנו רוצים להסיר את הכתם המכוער.
האורז בלתי אכיל לפני שהוא מתבשל, הנייר חלק מדי עד שכותבים עליו, אפליקציה חדשה נכתבת כדי לפתור עוד בעיה של מישהו אי-שם.
כל הפעילות האנושית היא ביקורת מתמדת על כך שהעולם עדיין איננו מושלם.
אבל ביום השביעי, אנחנו מפסיקים לשפוט את המציאות. אנחנו פשוט מסתכלים על העולם ואומרים: "זה טוב". כמו שאלוהים הסתכל בסוף הבריאה וראה "והנה טוב מאוד". השבת היא אמירה שהעולם מושלם בדיוק כפי שהוא.
לפרוש ממלאכה פירושו להפסיק לשפוט את המציאות ללא הרף.
ביום השישי אנחנו מתכוננים ומכינים כדי לשפר את העולם, אבל מגיע היום השביעי. כשאנחנו נכנסים לתודעה הנכונה, אין שום בעיה עם הנייר החלק, השיעור הלא מסופר, הכתם בחולצה, הארון השבור, האפליקציה מלאת הבאגים. למשך 25 שעות הם טובים כמו שהם, ואין שום סיבה לגעת בהם.
ליום אחד בשבוע המשימה שלנו משתנה – לא עוד לתקן, כי אם להתבונן סביב ולהבין שהעולם שלנו, וגם אנחנו והאנשים שסביבנו, מושלמים בדיוק כפי שהם. לפחות עד מוצאי שבת…
זהו אולי אחד הערכים היהודים העמוקים ביותר – ההבנה שלא הכל נמדד במה שאנחנו עושים או משיגים, אלא שהאמת הפנימית, הערכים, המסורת שלנו – הם הדברים שנותנים לחיינו ערך אמיתי. והם, כפי שגילה ביל גייטס, הדברים היחידים בעולם שכסף פשוט לא יכול לקנות…
שבת שלום,
דרור יהב
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלי, סוכרייה לשבת
