1974, אולם בית המשפט בפורטלנד.
פיל נייט, מייסד חברת נייקי הצעירה, יושב על דוכן העדים. מולו עומדים עורכי הדין של חברת אוניצוקה היפנית, מוכנים לקרוע אותו לגזרים. הם טוענים שהוא הפר חוזה. הוא טוען שהם בגדו בו.
נייט יודע שהכול תלוי בעדות שלו. אם יצליח לשכנע את השופט, החברה הקטנה שלו תשרוד. אם ייכשל – הוא עלול לאבד הכל. יש לו שתי אפשרויות: הוא יכול לנסות "לייפות" את האמת, להסתיר פרטים מביכים, לספר סיפור חלקי. או שהוא יכול פשוט להגיד את האמת – על איך חיטט בתיקים של המתחרים וחיפש מסמכים, איך ניסה להציל את החברה שלו בכל מחיר. זה יישמע רע, אבל זו האמת.
הוא בוחר באמת.
העדות שלו מגומגמת, לא מושלמת. לפעמים מביכה. הוא מודה בטעויות, לא מנסה להסתיר דבר. עורכי הדין שלו תולשים שערות, והמצב נראה רע.
אבל אז מגיע הרגע בו השופט מודיע את פסק הדין.
"יש פה שני סיפורים סותרים", הוא כותב, "אבל הסיפור של נייקי משכנע יותר".
למה? "כי הם גילו דבקות רבה יותר באמת".
פרשת השבוע מציגה לנו דילמה דומה.
יהודה עומד מול המשנה למלך מצרים, האיש השני בעוצמתו אחרי פרעה. בנימין, אחיו הצעיר, נתפס זה עתה עם גביע כסף בחיקו, ועומד להילקח לעבדות.
יהודה הבטיח לאביו שהוא יחזיר אותו בריא ושלם, אבל כרגע אין דבר שנראה יותר רחוק מזה.
הוא יכול לנקוט בכמה אסטרטגיות:
– להכחיש – "זו טעות, מישהו שתל את הגביע"
– להתחמק מאחריות – "כן, הוא גנב, אבל זה לא קשור אלינו"
– לאיים – "אנחנו עשרה אחים חזקים, אל תתעסק איתנו"
– להציע שוחד – "ניתן לך כסף, רק שחרר אותו"
אבל יהודה בוחר בדרך אחרת לגמרי. הוא פשוט מספר את האמת.
"וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף…"
הוא מספר על אב זקן ששכל בן אהוב, על הקשר המיוחד שלו עם בנימין, על החשש שמותו של בנימין ישבור את לב אביו.
ואז מגיע רגע השיא. יהודה לא מתחנן על חייו של בנימין, הוא פשוט אומר את האמת הכואבת ביותר: "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי?"
כל כך מיותר, לא? המשפט הזה לא נועד להזיז את ליבו של המשנה למלך מצרים.
אבל האמת הפשוטה היא שבוקעת את חומות ליבו של יוסף.
כשהוא שומע את הדאגה הכנה לאביו, את האחריות שיהודה מקבל על עצמו ונכונותו למכור את עצמו לעבד במקום בנימין, הוא כבר לא מצליח להחזיק עוד: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק… וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי".
***
בעולם של היום, כשכולנו מנסים לבנות תדמית מושלמת, לצייר את עצמנו באור חיובי תמיד, יש משהו מטהר באמת פשוטה. לפעמים דווקא כשאנחנו מודים בחולשות שלנו, כשאנחנו לא מנסים להיות מושלמים, דווקא אז אנחנו הכי משכנעים.
חז"ל אומרים: "חותמו של הקב"ה אמת". כשאנחנו שומעים אמת אמיתית, כמו זו של יהודה או להבדיל את העדות הכנה של פיל נייט, משהו עמוק בתוכנו מזהה אותה. כי אמת היא לא רק עניין של דיוק בפרטים, אלא חיבור למשהו נצחי. משהו שהוא מעבר לכל השיקולים הקטנים של רווח והפסד, לכל המשחקים והמסכות של העולם הזה. וכשאנחנו מתחברים לאמת הזו, אנחנו מגלים שיש לה כוח לשנות מציאות, להציל חברה, ואפילו לאחד משפחה שסועה.
שבת שלום!
דרור יהב
אהבתם? הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ סוכרייה לשבת
