אנג'י באקמן חיה חיים שגרתיים לחלוטין של אישה אמריקאית ממעמד הביניים. היא הייתה אם מסורה שהקדישה את חייה לגידול ילדיה, מספר צ'רלס דוהיג בספרו "כוחו של הרגל".
אבל כשהילדים גדלו ועזבו את הבית, היא מצאה את עצמה בוהה בחלל הריק שנפער בחייה.
ללא עבודה או עיסוק משמעותי למלא את יומה, היא גילתה את עצמה נמשכת לקזינו המקומי. בתחילה זה נראה תמים לגמרי – בילוי חדש ומרגש שמוסיף קצת צבע לחיים. הזכיות הקטנות הראשונות נתנו לה תחושה מתעתעת של שליטה.
אחרי הכל, אם היא מצליחה לזכות, כנראה שהיא טובה בזה, לא?
הקזינו, מצידו, זיהה מהר מאוד את הפוטנציאל. באמצעות כרטיס המועדון שלה, הם עקבו אחרי כל פעולה שלה במכונות המזל. כשראו שהיא משחקת בסכומים משמעותיים, התחילו להציע לה הטבות מפתות – חדרים בחינם, ארוחות מפוארות, יחס VIP. כל זה נועד רק למטרה אחת – לגרום לה לחזור.
לאט לאט, בלי שהרגישה, אנג'י נשאבה למערבולת שאין ממנה מוצא. היא שיחקה שעות על גבי שעות, הרוויחה אבל בעיקר הפסידה סכומי עתק, לקחה הלוואות, ואפילו השתמשה בחסכונות של הוריה המבוגרים.
וכשירשה מהם סכום משמעותי לאחר מותם, במקום להשתמש בו כקרש הצלה, היא מצאה את עצמה מפסידה גם אותו בקזינו.
כשתבעה את הקזינו, היא טענה שהם ניצלו את חולשתה, שהם ידעו בדיוק מה הם עושים כשהציעו לה את כל אותן הטבות, כשתכנתו את המכונות לתת "כמעט זכיות" שגורמות למוח להגיב כאילו זכית באמת.
אבל בית המשפט פסק אחרת – האחריות, קבעו השופטים, היא שלה, ושלה בלבד.
הסיפור הזה נוגע בעצב חברתי חשוף.
כי זו לא רק אנג'י, וזה לא רק הימורים. כל יום אנחנו רואים אנשים שנופלים למלכודות דומות – התמכרות לסמים, לאלכוהול, לפורנוגרפיה, לרשתות חברתיות.
זה תמיד מתחיל בקטן, בתמים.
סיגריה אחת עם חברים, כוסית לחיים, עוד דקה אחת של גלילה בטיקטוק לפני השינה.
אבל לאט לאט המוח משתנה, ואנחנו מאבדים שליטה.
מחקרים מראים שהמוח שלנו מגיב לכל ההתמכרויות באופן דומה, בין אם מדובר בהימורים, סמים או אפילו סוכר. בניסוי מרתק, החוקר רזה חביב הכניס מהמרים כפייתיים למכשיר MRI וביקש מהם לצפות במכונת מזל מסתובבת. בזמן שאצל אנשים רגילים "כמעט זכייה" נרשמה כהפסד, אצל המהמרים המוח הגיב כאילו ה"כמעט" היה זכייה אמיתית.
פרשת השבוע מספרת סיפור דומה להפליא דרך דמותו של פרעה.
בחמש המכות הראשונות שבאו על מצרים, התורה מתארת כיצד פרעה עצמו מקשה את ליבו: "ויכבד פרעה את לבו", "ויכבד לב פרעה".
בכל פעם הוא בוחר להתעקש, לסרב, להקשיח את עמדתו.
אבל החל מהמכה השישית, משהו משתנה. הטקסט כבר לא מדבר על פרעה שמקשה את ליבו, אלא על הקב"ה שמקשיח אותו: "ויחזק ה' את לב פרעה". פרעה מאבד את הבחירה החופשית.
הוא נכנס למצב של טייס אוטומטי לעבר האבדון, ואין שום כפתור שיציל אותו.
מכאן עולה שאלה מוסרית – האם זה הוגן שפרעה נענש על מעשים שכבר לא היו בשליטתו?
הרמב"ם התייחס לכך ולימד אותנו תובנה עמוקה: הבחירות האמיתיות שלנו מתרחשות הרבה לפני נקודת האל-חזור. הן מתחילות במעשים הקטנים, היומיומיים, אלה שלפעמים נראים חסרי משמעות.
אבל כמו כדור שלג שמתגלגל במורד, כל החלטה קטנה מצטרפת לתנופה, עד שבשלב מסוים כבר קשה לעצור.
ובסוף, כשאתה כבר מתגלגל במדרון – כמעט אין דרך חזרה. זה בדיוק מה שקרה לפרעה.
אבל יש גם בשורה מעודדת, ואולי זו אחת התובנות העמוקות ביותר של היהדות: זה לא נכון שאין כפתור עצירה.
האמת היא שתמיד יש בחירה.
הרמב"ם בהלכות תשובה כותב: "רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו". זה עיקרון יסוד ביהדות – בכל רגע, בכל מצב, אפילו בבור תחתיות, יש לנו יכולת לבחור מחדש.
זה אולי קשה, אולי נראה לפעמים בלתי אפשרי, אבל גם אם כל הכוחות מושכים אותנו למטה, תמיד יש לנו את הניצוץ האלוקי של הבחירה החופשית.
לכן הרמב"ם כותב על הבחירה החופשית דווקא ב"הלכות תשובה": כי מה זו תשובה אם לא לשוב אל מי שאני באמת? לשים את ההרגלים הלא טובים בצד, ולשוב אל הנשמה האלוקית, הטהורה.
שבת שלום,
דרור יהב
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו – סוכרייה לשבת
