"כל מה שלמדתי על ממשל חופשי ועל חוקה צודקת – למדתי מספר דברים".
את המשפט הזה היה יכול לומר כמעט כל אחד מההוגים הגדולים של המאות ה-16 וה-17, שראו בספר דברים את החוקה המושלמת ביותר שנכתבה אי פעם.
ג'ון סלדן, המשפטן האנגלי הנחשב, הקדיש את חייו לחקר המשפט העברי. הוא כתב שהתורה הייתה החוקה הישראלית העתיקה – הדוגמה הראשונה והטובה ביותר של חוק טבעי שיכול לעמוד מול עריצות מלכים.
פטרוס קונאיוס, חוקר הולנדי נודע, כתב את ספרו "הרפובליקה העברית" – שנחשב ל"הצהרה החזקה ביותר של התיאוריה הרפובליקנית בשנים הראשונות של הרפובליקה ההולנדית". אפילו תומס הובס, למרות הספקנות הדתית שלו, ראה במדינה העברית העתיקה מקור השראה מהפכני.
אך המפתיע ביותר הוא ג'ון לוק. אבי הליברליזם המודרני, בחיבורו המכונן "שני חיבורים על הממשל", מביא כ-25 ציטוטים מהתנ"ך, לעומת שניים בלבד מהברית החדשה!
מחקר שערך דונלד לוץ גילה שספר דברים היה היצירה המצוטטת ביותר בספרות הפוליטית האמריקנית – אפילו יותר מ"רוח החוקים" של מונטסקייה.
מה מיוחד אפוא בספר דברים? יש הרבה דברים…
למשל, הצגת שיטת ממשל חדשנית הכוללת מספר רשויות, או הגבלת כוחו של המלך. אבל כל הדברים האלה יופיעו רק בהמשך. פרשת דברים מתארת את זיכרונותיו של משה, ובעיקר את תיאור הניצחונות הצבאיים הגדולים של העם על סיחון ועוג, שתופסים כמעט חצי פרשה (!) למה חשוב לו כל כך להזכיר אותם לפני הכול?
בשבת שלפני ט' באב קוראים תמיד את תחילתם של שני ספרים: ספר דברים בפרשת השבוע, וספר ישעיהו בהפטרה, על שמה היא נקראת 'שבת חזון'. מעניין שבאותה נשימה שבה ישעיהו זועק על ירושלים המושחתת – "איכה היתה לזונה קריה נאמנה?!" – הוא גם זה שמתאר בהמשך את החזון הגדול לאחרית הימים: "וגר זאב עם כבש", "וכתתו חרבותם לאתים…לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה".
איך אותו נביא שרואה שחיתות מוחלטת, יכול לראות גם תקווה אינסופית?
התשובה טמונה בייחודיות של האומה הישראלית.
ישעיהו ושאר הנביאים הבינו שישראל לא נועדה להיות עוד 'מדינה'. יש לה חזון ויעד שנותן לה תקווה. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". לא רק חוקים לעצמנו, אלא אור לגויים. החזון הזה הוא מה שמניע את גלגלי האומה.
אבל – וזה אבל חשוב – קיום האומה קודם לכל חזון. אומה שפלה ובזויה לא יכולה להציע מסר לעולם. רק אומה שיודעת לרדוף את אויביה ולהשיגם, יכולה להוות מקור השראה לעמים. לכן משה פותח קודם כל עם תיאור הניצחונות והקרבות, כדי שנזכור שהחוקה העברית לא התקבלה כל כך בעולם בגלל שהיינו חלשים אלא להיפך, בגלל שהיינו חזקים.
השבת הזו היא הזדמנות להיזכר שאנחנו עם עם חזון. לא ההישרדות היא במרכז, אלא החזון שצריך להאיר. לא חזון פרוגרסיבי שמקדש שוויון מלאכותי, וגם לא חזון מלחמתי שמקדש את החרב. חזון שמציע תקווה לעולם כולו, אותו מכנה הנביא במילים פשוטות: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים… ונהרו אליו כל הגויים".
שבת שלום,
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
