בטח כבר שמעתם שבסוף השבוע עומדים מאות אלפי יהודים לסיים את המחזור ה-13 של "הדף היומי", בו לומדים כל יום דף אחד מהתלמוד הבבלי. שבע שנים וחצי אורך כל מחזור, וביום ראשון ייפתח מחזור חדש. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה התמדה, אנרגיה ורצון צריך כדי לסיים יותר מ-2,700 דפי גמרא לא קלים בכלל.
אנחנו פוגשים את לימוד התורה גם בפרשת השבוע. לפני שיעקב יורד בעצמו למצרים לפגוש את יוסף, הוא שולח את יהודה להכין לו את הדרך: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה, וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן". לכאורה יעקב רוצה להתכונן לרילוקיישן האחרון בחייו – לוודא שיהיה לו שם בית גדול, תחבורה נוחה, גינה ציבורית נעימה. אבל המפרשים מסבירים שמה שיעקב באמת דאג ממנו היה העדרה של מערכת חינוך, ולכן הוא שלח את יהודה להקים שם בית מדרש. מבחינתו של יעקב, זה הדבר הכי חשוב.
הרב אהרן ליכטנשטיין הסביר זאת כך: "יעקב היה מודאג ממצבם הרוחני של צאצאיו במצרים. הוא ידע שנכדיו יגדלו בחברה זרה ומנוכרת, שיש לה תרבות חזקה ומושכת משלה, ולכן רצה להיות בטוח שהם ישמרו על זהותם הייחודית. יוסף, בניגוד ליעקב, לא היה מודע לחשש זה; לאחר שנטמע בחברה המצרית לחלוטין והחזיק בה מעמד במשך עשרים ושתיים שנים, אפשר שלא הבין עד כמה מפתה חברה זו".
כבר אלפי שנים שלימוד התורה מלווה את עם ישראל. בכל מקום אליו הגיעו יהודים, מיד הקימו בית כנסת ולצידו בית ספר, בית מדרש, ישיבה. העיסוק בתורה הוא לא רק חוויה אינטלקטואלית אלא גם חוויה רוחנית, שמחבר שמיים וארץ ושומר על זהותנו בגלות ולא פחות מכך, ואולי אף יותר, גם בארץ. בהצלחה במחזור ה-14!
שבת שלום,
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת:https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
