לפני שנים, כשהתחלתי 'להתחזק' ונתקלתי לראשונה בחיי בתלמוד, במדרשים ובתורת החסידות, השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי הייתה: איפה זה היה עד היום? איך לא הכרתי את כל השפע הרוחני הזה?!
הרגשתי שהוסתר ממני משהו מהותי. כמו ילד שמגלה יום אחד שיש לו משפחה מורחבת, סבים וסבתות, דודים ובני דודים, ואף אחד לא טרח לספר לו.
בהמשך מצאתי מדרש שעזר לי להבין שאני לא היחיד.
רבי ינאי, מגדולי חכמי ארץ ישראל לפני כ-1,800 שנה, הלך פעם בדרך ופגש אדם שנראה מרשים במיוחד. הוא הזמין אותו להתארח בביתו, האכיל והשקה אותו, ותוך כדי הסעודה בחן את ידיעותיו במקורות. אך הבחור לא ידע כלום, ממש כלום.
רבי ינאי התאכזב, וכשביקש ממנו לברך ברכת המזון, האורח התחמק.
רבי ינאי איבד את הסבלנות והציע לו לברך יחד איתו: "תחזור אחריי: כלב אכל את הלחם של ינאי".
כמה פוגע.
אבל אז קרה משהו שטלטל את רבי ינאי.
האורח קם, תפס אותו ואמר: "הירושה שלי אצלך, ואתה מונע אותה ממני!"
רבי ינאי לא הבין. "על איזו ירושה אתה מדבר?"
"פעם עברתי ליד בית ספר," המשיך האורח, "ושמעתי את הילדים אומרים 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב'. לא כתוב שם קהילת ינאי. כתוב קהילת יעקב".
האורח ציטט פסוק מפרשת וזאת הברכה, הפרשה האחרונה בתורה, אותה נקרא בשמחת תורה. התורה שקיבלנו ממשה עוברת בירושה מדור לדור, היא לא שייכת לאדם פרטי, אלא לכל קהילת בני ישראל.
האורח דיבר בשם רבים – הוא לא ידע הרבה, אבל סירב להתבייש, הוא רוצה להכיר את מה ששייך גם לו.
על פי המסורת, הפסוק 'תורה צוה לנו משה' הוא המילים הראשונות שמלמדים את הילדים ברגע שהם מתחילים לדבר. כדי שנזכור שלכולנו יש חלק בנחלה הזו.
שמתם לב שבשמחת תורה רוקדים עם ספר התורה סגור? לא עדיף היה לקרוא את מה שכתוב בתוכו?
הדבר בא ללמד שגם הלמדן הכי גדול וגם מי שלא יודע לקרוא מילה, רוקדים באותו מעגל ומחבקים את אותו ספר. ומיד לאחר מכן, רגע אחרי שמסיימים, כבר פותחים אותו מחדש ומתחילים מבראשית.
התורה היא לא של רבי ינאי, לא של האורח ולא של אף רב. מורשה קהילת יעקב. היא שלנו, של כל אחד ואחת מאיתנו. אבל ירושה לא מקבלים רק בזכות השם. מקבלים אותה כשמחליטים לקחת בה חלק.
אז השנה אני רוצה להזמין אתכם לפתוח את הפרשה ולקרוא מה כתוב בה. ומי שכבר קורא, יכול להוסיף מפרש או ספר על הפרשה שעוד לא הכיר.
ואם אתם מכירים מישהו שמרגיש היום כמו שאני הרגשתי פעם, אולי תשלחו להם את הקישור לקבוצה שלנו. כי התורה שייכת לכולנו, בואו ביחד נכיר אותה יותר.
החלק שלנו מחכה לנו. בואו נתחיל ביחד, מבראשית.
שבת שלום וחג שמח,
דרור יהב
הצטרפו לסוכרייה לשבת
