אלחנן קלמנזון, תושב עתניאל שבדרום הר חברון, שמע ב-7.10 על ההתרחשויות בעוטף עזה. מבלי להתלבט הוא לקח את הנשק האישי וירד לסייע. הוא הגיע יחד עם אחיו ואחיינו לקיבוץ בארי ששרץ מחבלים, במעין צוות חילוץ משפחתי שהוקם בין רגע. הם מצאו רכב ממוגן נטוש, ועברו בית אחר בית כדי לחלץ מאות תושבים תחת מטר יריות בלתי פוסק. לאחר 14 וחצי שעות של חילוץ רצוף, כשהם מותשים לחלוטין, הגיע הצוות לבית האחרון. שם הסתתר מחבל וירה באלחנן למוות.
מה גורם לאדם עם אישה וילדים לעלות על מדים ולנסוע לקיבוץ מרוחק, לסכן ואף להקריב את חייו עבור אנשים שהוא כלל לא מכיר?
פרשת תרומה מתארת את מהלך בניין המשכן מחומרים שונים: זהב, כסף, נחושת ועוד. גוף המשכן עצמו היה עשוי מעצי שיטים מצופים זהב: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים".
עצי השיטים מוזכרים גם במקום אחר, בספר במדבר: "וישב ישראל בשיטים". אך שם הידרדר העם לחטאים חמורים, וחז"ל דרשו ששם המקום מרמז לכך, שכן "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות".
שטות נתפסת כדבר שלילי – טיפשות, איוולת. אז איך יתכן שהתורה ציוותה לבנות את המשכן מעצי שיטים דווקא?!
תורת החסידות מלמדת דבר נפלא. עניינו של המשכן הוא להשרות שכינה, להוסיף קדושה בעם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כיוון שהתורה היא נצחית, גם בניית המשכן שייכת לכל אדם, ועניינה ברוחניות הוא בניית הנפש שלנו. המילה "שיטים" באה משורש "שטה", כלומר הטיה, סטייה מהדרך הישרה. אדם ש'עושה שטויות' מתנהג בצורה לא הגיונית.
אלא שיש שני סוגים של שטות: שטות שמורידה אותנו למטה ("למטה מהשכל"), ושטות דקדושה ("למעלה מהשכל"). בשני המקרים האדם חורג מהקו הרגיל של השכל וההיגיון ועושים דברים "לא נורמליים". אבל בשטות דקדושה יש מעלה גדולה.
השכל הוא דבר חשוב, שמנחה אותנו בחיים ומאפשר לנו קיום ראוי. אבל במצבים מסוימים השכל גם מגביל אותנו. הוא לא מאפשר לפרוץ אל מה שנמצא "מעבר" לו, ומקשה עלינו להתחבר לרוחניות שאינה מובנת ונתפסת בשכל.
קירות המשכן עשויות משיטים כדי ללמד שהרעיון של המשכן הוא להפוך את השטות של העולם הזה לשטות דקדושה. לפרוץ את הגדרים הרגילים ו"לעשות שטויות", אבל באופן מרומם.
"צוות קלמנזון" עשה דבר מסוכן ולא הגיוני על פי שכל, אך הוא הציל את חייהם של מאות אנשים.
זה כמובן מצב קיצון, אך גם בחיים היומיומיים יש אפשרות לעשות "שטות דקדושה". משהו לא הגיוני, ש"לא מתאים לי לעשות", אך הוא מחבר אותי לרוחניות, לאלוקות שנמצאת מעבר לגדרי העולם הזה. וכזוכים לעשות את אותה "שטות דקדושה", זוכים לצאת מהשכל ולהתחבר עם האינסוף.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
