בתורה בכלל, ובתורה שבכתב בפרט, כל מילה שקולה ומדודה. שום אות אינה מיותרת, ולכן מפתיע לגלות עד כמה התורה לא חוסכת מילים, פסוקים ופרקים שלמים כדי לתאר את בניית המשכן. למה זה חשוב? מכיון שהמשכן הוא הרי האב-טיפוס של היצירה האנושית, ואפשר להוציא מכאן לימוד גדול על הדרך הראויה לחיות.
התורה מתארת בהתחלה את ההנחיות שנמסרו למשה באריכות, ולאחר מכן חוזרת ומתארת כיצד בני ישראל ביצעו את ההנחיות במדויק. מדוע החזרה הזו? אפשר היה לכתוב בקיצור "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה אותם משה", וזהו זה.
שני מיני יצירה
למעשה, הכפילות היא רק אשליה: יש כאן פשוט תיאור של שני סוגי יצירה. האחת היא היצירה האידיאלית, הרוחנית והמושלמת – אבל גם זו שנשארה על הנייר. יש לי חבר שרוצה להוציא ספר כבר עשר שנים, כל פעם שהוא מתקדם קצת הוא מרגיש שזה "עדיין לא זה". מעניין מתי זה כן יהיה…
הסוג השני היא היצירה שיצרנו בסופו של דבר, זו שעבדו עליה בידיים מלאות גריז וחתכים באצבעות. היא לא מושלמת, נכון; אבל היא לפחות אמיתית וקיימת.
לכאורה הסוג הראשון הוא הדבר שאליו אנו שואפים. מצד שני, ברור שאין סיכוי להגיע לשלמות כזו – כמה שנתאמץ, תמיד אפשר יהיה לעשות את זה טוב יותר, ולכן כל מה שנעשה לעולם לא יהיה תואם לדבר המושלם שדמיינו ו"היה יכול להיות"…
האמת היא שדווקא במשכן השני, שנבנה בעמל כפיים ובמחשבה רבה, יש מעלה יתרה למרות חוסר השלמות שלו. דווקא במשכן הגשמי הזה מתגלה השכינה, "ויכס הענן את אוהל-מועד וכבוד ה' מלא את המשכן". מדוע?
דווקא האדם יכול
בכל אחד מאיתנו טמון כוח אמנותי נפלא – אמנות החיים. לפעמים אנחנו חושבים לעצמנו, מי אני שבכוחי לעשות נחת רוח לאלוקים? בניית משכן היא דבר ששייך לאנשים שמקדישים את חייהם לרוחניות, לתורה, לתפילה ולעבודת ה', ואני לא כזה.
אין טעות גדולה מזו: דווקא בעולם הגשמי והחומרי שלנו, רוצים את המעשים שלנו. רק אנחנו, במו ידינו, יכולים להכשיר את העולם להגשמת ייעודו.
שבת שלום!
