השבוע השתתפתי בסדנה על בניית סוכנים של בינה מלאכותית.
"אייג'נטים", קוראים להם. תארו לכם תוכנה שמבצעת עבורכם משימות בצורה לגמרי עצמאית. יש סוכן שכותב קוד וסוכן שמנהל יומן וסוכן שעונה ללקוחות וסוכן שמנתח מיליוני נתונים בשניות.
ומעל כולם יושב "אייג'נט ראשי" שמפקח ומנהל ומוודא שהכל עובד, בלי עייפות ובלי טעויות ובלי רגשות.
והאמת, שיחד עם כל ההתלהבות, הרגשתי קצת חלישות הדעת. אם האייג'נטים האלה כל כך חכמים ומושלמים, אולי עוד מעט לא יצטרכו אותי…
ואז נזכרתי במשהו. תוכנות שמבצעות משימות בצורה מושלמת, בלי טעויות, תחת פיקוח של מנהל ראשי אחד – זה לא מזכיר לכם משהו?
לפי היהדות, הקב"ה מנהל את העולם באמצעות אינספור מלאכים.
כל מלאך הוא שליח, "אייג'נט" לביצוע משימה אחת מדויקת. מלאך לרפואה ומלאך לפרנסה ומלאך לגשם, וכולם מבצעים את עבודתם בצורה מושלמת.
אז אם יש לו כבר צוות כל כך מושלם, למה בכל זאת הוא ברא גם בני אדם?
הגמרא מספרת שכשמשה רבנו עלה לשמיים לקבל את התורה, המלאכים התנגדו. מה לילוד אישה בינינו?
ומשה אמר להם: תקראו מה כתוב בה. "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". וכי למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם? "לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף", וכי יצר הרע יש ביניכם?
התורה לא נועדה ליצורים מושלמים. היא נועדה למי שנופל וקם ונכשל ומנסה שוב ונלחם עם עצמו כל יום מחדש.
פרשת השבוע מחדדת את זה. "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶּה".
אש.
זה מה שיש לנו ואין למלאכים ולאייג'נטים.
רש"י אומר על המילה "צַו" שפותחת את הפרשה: "אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז, מִיָּד וּלְדוֹרוֹת".
למה צריך לזרז? כי אש דורשת מאמץ. מלאך לא צריך זירוז, הוא מבצע. אייג'נט לא צריך מוטיבציה, הוא פועל. אבל אדם צריך שיזכירו לו כל בוקר מחדש: תבער!
ובואו נודה על האמת, יש ימים שהאש כבה. אני קם בבוקר ועובד על אוטומט. עונה להודעות, מסמן וי על משימות, הולך לישון. מבצע ומבצע, אבל לא בוער. אני נהיה אייג'נט של עצמי.
ואז מגיע רגע, לפעמים בתפילה ולפעמים בשיעור או בשיחה עם אשתי ולפעמים דווקא ברגע של משבר, ופתאום משהו בפנים מתלקח. פתאום אני לא רק מבצע, אני באמת בוער.
אייג'נט יכול לכתוב טקסט מושלם, אבל הוא לא יכול לכתוב מתוך כאב.
הוא יכול לנתח מיליון פריטי מידע, אבל הוא לא יכול להתרגש מאף אחד מהם.
הוא יכול לבצע כל פקודה, אבל הוא לא יכול לבחור לבצע אותה.
אין לו אש.
אף אייג'נט בעולם לא עמד מול ילדיו בליל שבת ובירך אותם עם דמעות בעיניים.
אף מלאך לא מתגבר על עצמו בבוקר קר ובוחר לקום ולהתפלל.
אף תוכנה לא סולחת למישהו שפגע בה וממשיכה לאהוב.
עכשיו, כשהמכונות נעשות חכמות יותר ויותר, חשוב לא לשכוח: מה שהופך אותנו לבני אדם זו לא (רק) היכולת לבצע, אלא היכולת לבעור.
לא תכבה.
שבת שלום,
דרור יהב
הצטרפו לסוכרייה לשבת
