לאחרונה התחלתי לקרוא את ספרו המטלטל של טים בוברי "לפייס את היטלר", שמתאר את יחסה של בריטניה להתעצמות הנאצית בשנות ה-30'. כמעט בכל עמוד אני מוצא את עצמי ממרקר משפטים ואומר: "אוי, זה כאילו נכתב על היום…"
בוברי מתאר איך האופטימיזם התמים של נוויל צ'מברליין הוביל לאסון הכי גדול בהיסטוריה.
אבל זה לא התחיל עם צ'מברליין. כבר ב-1935, בריטניה הסכימה לסיפוח חבל הסאר לגרמניה. ב-1936, הם שתקו כשהיטלר הפר את הסכם ורסאי והכניס צבא לחבל הריין המפורז.
הנאצים תמיד מצאו תירוץ.
ב-1938, היטלר דרש את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה. צ'מברליין טס לגרמניה שלוש פעמים כדי "להציל את השלום". בסוף, בהסכם מינכן המפורסם לשמצה, הוא נתן להיטלר את כל מה שרצה. וכשחזר ללונדון הוא הכריז בגאווה: "הבאתי שלום לדורנו!"
על ההסכם הזה אמר צ'רצ'יל: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה, ולכן לא תימלט מן המלחמה".
חצי שנה אחר כך היטלר כבש את כל צ'כוסלובקיה, וכעבור כמה חודשים פלש לפולין.
העולם הופתע, אבל מי שהסתכל על התמונה הגדולה ראה את האמת:
להיטלר לא היה גבול. כל ויתור רק הזמין עוד דרישה.
נשמע מוכר?
כאן נכנסת פרשת השבוע ומלמדת את הדרך האמיתית לשלום.
הקב"ה אומר למשה: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים".
המדיינים פגעו בנו במגוון דרכים, וגרמו למותם של רבים מבני ישראל.
כעת מגיעה עת הנקמה. אך מטרתה של הנקמה היא לא לגרום סבל, אלא להביא שלום.
רגע, מה?
איך נקמה מביאה שלום? זה נשמע הפוך מכל מה שאנחנו מכירים.
אך זה בדיוק מה שאמר הסופר הרומי וגטיוס: Si vis pacem, para bellum.
"הרוצה בשלום יכון למלחמה".
ההמשך של דבריו קצת פחות ידוע: "השואף לניצחון, לא יחסוך כאב מאימון חייליו. והמקווה להצליח, יילחם לפי עקרונות סדורים, לא לפי יד המקרה. איש אינו מעז לאיים או לפגוע בכוח שעליונותו במלחמה ידועה".
באופן פלאי, דווקא הפגנת עוצמה היא זו שמונעת את המלחמה הבאה,
ואילו פייסנות מול אויב אכזרי מביאה לשפיכות דמים.
לפעמים דווקא מכה חזקה עכשיו תמנע מלחמה גדולה אחר כך.
חשוב לציין שיש הבדל עצום בין נקמה אישית, שהתורה אוסרת, לבין נקמה לאומית.
הנקמה הלאומית היא המסר שאומר לאויבים שלנו: "עד כאן! אם תיגעו בנו – תשלמו ביוקר".
שימו לב: בדבריו למשה, הקב"ה קרא למלחמה "נקמת בני ישראל". אבל כשמשה העביר את המסר הלאה, הוא קרא לזה "נקמת ה'".
המסר ברור: מי שנוקם באויבי ישראל, עושה צדק עולמי.
מעבר לזה, כתב הרש"ר הירש ששורש המילה 'נקמה' הוא משורש 'קום' או 'קמם', כלומר להקים ולקומם את מה שנפל. "הנקמה מקימה את המשפט שנרמס ברגלי זדים, או היא מקימה את האישיות שהושפלה עד עפר. הנוקם מזדהה עם הדבר שהוא מבקש להקימו".
כשהאויבים שלנו אומרים שהם רוצים להשמיד אותנו – אולי הגיע הזמן שנאמין להם?
לא נחפש תירוצים, אלא נבין שלפעמים העימות הוא בלתי נמנע.
אך דווקא ככל שמגיבים חזק יותר ומהר יותר – כך מונעים יותר סבל בעתיד.
זה לא קל. זה לא נעים.
אבל זו הדרך היחידה להבטיח שלום אמיתי ובר-קיימא.
שבת שלום,
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
