אלי, הטבח במכינה הקדם-צבאית שבה למדתי, כתב בספר המחזור משפט שחרוט אצלי עד היום: "עוד לא הרבה זמן, כל מה שהמורים והמחנכים שלכם לימדו אתכם כאן כנראה יישכח. אבל אני, כל פחמימה שבישלתי תישאר אצלכם בגוף לפחות שבע שנים קדימה".
בהתחלה צחקתי. אבל היום, הרבה שנים אחרי, אני מבין שהוא היה חכם מכולנו.
פרשת חוקת מספרת על מות אהרן הכהן. התורה כותבת: "וַיִּרְאוּ כָל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן, וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".
"כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" – גברים ונשים כאחד. לעומת זאת, על משה (שנפטר מאוחר יותר, בסוף ספר דברים) נאמר: "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה" – רק הגברים.
משה היה המנהיג הבלתי מעורער של העם. אז איך זה שדוקא על אהרן בכו יותר?
רש"י מסביר: "אף הנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו".
משה היה איש החוק, המחוקק, המנהיג הדגול. אבל מרוב עוצמה ויראה אנשים חששו להתקרב אליו, שמרו על מרחק.
אהרן היה רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. המדרש מספר שכשראה שני אנשים רבים, הוא ניגש לכל אחד בנפרד ואמר: "אתה יודע כמה החבר שלך מצטער על הריב הזה? הוא אמר לי שהוא מתחרט ורוצה שלום, מה דעתך?"
כשהם נפגשו, כל אחד חשב שהשני מתחרט, וכך הוא השיב שלום. וכך עשה גם בין בני זוג, והציל משפחות רבות.
החידוש הוא, שאהרן לא חיכה שיבואו אליו עם הבעיות. הוא ראה שיש ריב, הוא שם לב שמשהו לא בסדר, והוא הלך לעשות משהו בקשר לזה. הוא היה מודע למה שקורה סביבו.
זה הסוד: לא איזה כישרון מיוחד או חכמה גדולה. פשוט להיות מודעים, לראות מי צריך חסד. לשים לב שיש מישהו עצוב, מישהי בודדה, מישהו שצריך מילה טובה. ובכל רגע יש מה לעשות.
יש פסוק בספר קהלת שאף פעם לא הבנתי: "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כׇּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ". זה תמיד הציק לי – למה טוב יותר ללכת לשבעה מלחתונה?
תשובה: "והחי יתן אל ליבו". מה אני לומד בחתונה? לשמוח ולרקוד. מה אני לומד בשבעה? שם מספרים על הנפטר, ורק את הדברים הטובים. איך הוא היה, איך הוא גרם לאחרים להרגיש. את זה צריך לתת ללב – בסוף זה מה שנשאר אחריך.
מאיה אנג'לו אמרה: "אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש".
אהרן הכהן, וגם אלי הטבח, הבינו את זה. הפחמימות שהוא בישל באהבה בסוף נשארו אצלנו הכי הרבה זמן. זה מה שנשאר.
שבת שלום!
דרור יהב
לקבלת תוכן נוסף, הצטרפו לקבוצה שלי
