סטרבקס – 2 סניפים זה מול זה. האסטרטגיה התפשטה למקומות נוספים.

בתחילת שנות ה-90, הווארד שולץ, המנכ"ל היהודי של סטארבקס, עמד בפני משבר. למרות שהרשת צמחה במהירות מדהימה – מ-11 סניפים ל-85 בתוך שלוש שנים – היא המשיכה להפסיד כסף. במיוחד הטריד אותו סניף הדגל בוונקובר, קנדה: למרות שהיה מוצף בלקוחות, הוא עדיין לא הצליח להיות רווחי.

רוב המנהלים אולי היו מגיבים למצב כזה בדרך המסורתית: קיצוצים, פיטורים, סגירת סניפים. אבל שולץ חשב אחרת. הוא הציע רעיון שנשמע לכולם מטורף: לפתוח סניף נוסף – בדיוק מול הסניף המפסיד. סוכן הנדל"ן חשב שהוא השתגע. המשקיעים איימו לברוח, העובדים חששו לעתידם, אבל שולץ ראה משהו שאף אחד אחר לא ראה: הוא הבין שהבעיה היא לא בכמות הלקוחות, אלא בדרך שבה אנחנו חושבים על עסקים.

שולץ הלך על כל הקופה. הוא עיצב את הסניף החדש בסגנון שונה לגמרי – כהה ומאופק יותר – והמתין בדריכות לתוצאות. מה שקרה אחר כך הפך להיסטוריה עסקית: שני הסניפים, במרחק 15 מטר זה מזה, הפכו לרווחיים ביותר ברשת כולה.

זה לא מקרה ששולץ, כמו יהודים רבים אחרים, הצליח לראות הזדמנות במקום שאחרים ראו רק סיכון. הנה רק כמה דוגמאות מעולם העסקים: סרגיי ברין ולארי פייג' (גוגל), מארק צוקרברג (פייסבוק), מייקל דל (דל), לארי אליסון (אורקל), ראלף לורן, סטיב בלמר, שלדון אדלסון. שמונה מתוך שלושים האנשים העשירים בעולם ב-2020 היו יהודים – פי 166 מחלקנו היחסי באוכלוסייה העולמית. מה הסוד?

התשובה נמצאת בפרשת השבוע.
פרשת ויצא מספרת על הצלחתו העסקית המדהימה של יעקב אבינו. יעקב ולבן סיכמו על הסכם שכר מעניין תמורת עבודתו של יעקב כרועה צאן: לבן ישאיר בעדר את הכבשים והעזים החלקים לגמרי (הלבנים והשחורים), ויעקב יקבל את כל הצאן המנומר והמנוקד שייוולד מהם. במבט ראשון, נראה היה שלבן עשה עסקה מצוינת – מה הסיכוי שמכבשים לבנות לחלוטין ועזים שחורות לחלוטין ייוולדו צאצאים מנומרים?

אבל יעקב ידע משהו שלבן לא ידע. במשך ארבע עשרה שנה שבהן היה רועה צאן, הוא התבונן בתשומת לב בחוקי הטבע והתורשה. הוא פיתח טכנולוגיה מיוחדת של הצבת מקלות מפוספסים בשקתות המים, שיטה שגרמה לצאן ללדת ולדות מנומרים ומנוקדים. עד היום איננו יודעים בדיוק איך הצליח יעקב לעשות זאת – אולי באמת הבין את חוקי הגנטיקה אלפי שנים לפני מנדל, ואולי היה כאן משהו עמוק יותר.

מה שברור הוא שיעקב ראה דברים שאחרים לא ראו. הוא הבין את הטבע ואת חוקיו ברמה עמוקה יותר. וכשהוא מספר לנשותיו על הצלחתו, הוא לא מייחס אותה לחוכמתו או לשיטות שלו, אלא לחלום שבו התגלה אליו מלאך ה' והראה לו את הדרך.

התורה מתארת את התקדמות יעקב: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד". המילה "פרץ" מרמזת על פריצת גבולות, על היכולת לחשוב מחוץ לקופסה. בדיוק כמו הווארד שולץ אלפי שנים אחריו, יעקב ראה אפשרויות שאחרים לא ראו.

אבל יש כאן עוד משהו. יעקב מדגיש שוב ושוב שההצלחה שלו היא מאת ה'. כשהוא מדבר עם רחל ולאה הוא אומר: "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי… וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי". כלומר, למרות כל התחכום והיצירתיות שלו, יעקב מבין שבסופו של דבר, ההצלחה באה מלמעלה: "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי).

וכאן אולי טמון הסוד של ההצלחה היהודית: היכולת המיוחדת לשלב בין השתדלות לביטחון בה', בין יוזמה אנושית לאמונה אלוקית. זה מה שהתורה מתכוונת כשהיא אומרת "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה" – יש כאן שני חלקים:
1. "וברכך ה' אלקיך" – ההבנה שכל הברכה וההצלחה באות בסופו של דבר מה'.
2. "בכל אשר תעשה" – הדגש על העשייה, על ההשתדלות האנושית.

זו הנוסחה הסודית שעומדת בבסיס ההצלחה היהודית לאורך הדורות: מצד אחד, לא לפחד לחשוב אחרת, לפרוץ גבולות, לראות הזדמנויות איפה שאחרים רואים מכשולים. מצד שני, לזכור תמיד שבסופו של דבר, ההצלחה האמיתית תלויה בברכת ה'.

לא רק אמונה, ולא רק השתדלות, אלא השילוב ביניהם. לדעת שהכל מה', אבל גם להאמין ביכולת שלנו לראות הזדמנויות שאחרים לא רואים. וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים – את האומץ לחלום כמו יעקב, ואת האמונה העמוקה שכל זה בא מה'.

שבת שלום,
דרור יהב

הצטרפו לקבוצה שלי – סוכרייה לשבת

 

Print Friendly, PDF & Email