לפני כמעט מאה שנה, בשנת תרפ"ו (1926) ביקר חיים נחמן ביאליק בארה"ב.
אמריקה כונתה אז "די גולדענע מדינע", מדינת הזהב. רבים מיהודי אירופה חלמו להגיע לשם ולהשאיר את עברם מאחור: שמואל הפך לסטיבן, רחל לרייצ'ל. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הציעה להם כמעט הכול: אזרחות, עושר, השכלה, חירות.
אבל ביאליק ראה למרחוק. בנאום שנשא אז אמר ליהודי ארה"ב את הדברים הנבואיים הבאים: "בתופעות היסטוריות אנו נוהגים להקיש מתקופה אחת על חברתה… כשאנו צופים לאחורינו בדפי העבר שלנו ומיום שגלינו מעל ארצנו – הרינו נוכחים מיד, שכל מרכז ומרכז גלותי – סופו שנידון להתנוונות וכליה… חרד אני גם-כן לעתידם של יהודי אמריקה, עם כל עושרם ותקיפותם. פגומה אמונתי בעתידם זה, משום שאין אנו יכולים ואיננו רשאים שוב להזדקק אל הגלות באיזו ארץ שהיא."
ביאליק ראה את מה שיהודי אמריקה סירבו, וחלקם עדיין מסרבים לראות: גלות היא גלות. לא משנה אם היא בפולין, במרוקו או באמריקה.
אנשים מזועזעים מהאנטישמיות שמרימה ראש, אבל שוכחים שעד מלחמת העולם השנייה ארה"ב הייתה מדינה אנטישמית מאוד, שהנהיגה מכסות לא רשמיות של יהודים באוניברסיטאות, ובמלונות רבים הופיעו שלטים: "כאן לא מקבלים יהודים וכלבים". כן, גם זו אמריקה.
פרשת השבוע מספרת על תהליך הירידה של יעקב ובניו לגלות אמריקה של אז – מצרים.
נכון, הייתה להם סיבה טובה, המצב הכלכלי בארץ לא איפשר לחיות בכבוד, ואפילו אלוקים כיוון לשם את יעקב. אבל מהר מאוד התברר שהתנאים הטובים במצרים מפתים מדי, וגורמים להם להישאר שם זמן רב, רב מדי.
איך זה נגמר – בסוף כולם יודעים.
ההיסטוריה מלמדת שתמיד אחרי תקופות טובות ליהודים, באה תקופה אכזרית. למשל: "ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ…", וכמה שנים אחר כך: "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" (פרשת שמות). ככה זה: פעם אתה כובש את הרווארד, ופעם נשיאת האוניברסיטה לא מסוגלת להגיד שקריאה להשמדת העם היהודי היא דבר פסול…
הניצנים לכך נראים כשאת יעקב הולכים לקבור בכנען (וגם זה רק אחרי אישור בכתב מהמלך), אבל יוסף כבר נקבר במצרים. את הארון שלו משה יקח רק כשבני ישראל יברחו משם…
גם היום שומעים קולות של אנשים שרוצים לעזוב למקום אחר. האם בקפריסין, פורטוגל, LA או ורשה יותר טוב? וינה וברלין נחשבו פעם לערים ידידותיות מאוד ליהודים, האם זה עזר למישהו?
הרבה דורות של יהודים ניסו, ועדיין מנסים, לברוח מהגורל שלהם. ופעם אחר פעם, בעיקשות סיזיפית, הם מגלים שזה בלתי אפשרי.
מתי נבין את המסר? אין לנו מה לחפש שם. רק ארץ ישראל היא המקום של העם היהודי, ואין בלתה.
איך זה נגמר – בסוף כולם יודעים.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
