בשנת 1938 התחיל באוניברסיטת הרווארד מחקר ארוך ושאפתני. המחקר נועד לבדוק מה המאפיינים של חיים טובים, ועקב אחרי 268 סטודנטים מוכשרים (אחד מהם היה מיודענו ג'ון פ' קנדי) לאורך עשרות שנים, ובחן את חייהם מכל היבט אפשרי – פיזי, נפשי, משפחתי ועוד.
75 שנה לאחר תחילת המחקר חשף פרופסור רוברט וולדינגר, שעמד אז בראש המחקר, את התובנה המרכזית שעלתה מעשרות אלפי דפי המידע שנאספו: *יחסים חברתיים טובים הם המפתח לחיים מאושרים.*
"בדידות הורגת," אמר וולדינגר, "אלה שבודדים יותר – מאושרים פחות, ובריאותם מידרדרת מהר יותר. ואילו מערכות יחסים טובות מגנות על המוח שלנו: כשאתה מרגיש שאתה יכול לסמוך על האחר – גם הזיכרונות שלך נשארים חדים יותר".
מה זה אומר? שלהיות חלק מקהילה, להרגיש שייכות, זה לא רק "נחמד". להיות חלק מ'כלל' זה לא עניין של נוחות חברתית, אלא מרכיב מהותי בחיים מאושרים ובריאים.
פרשת השבוע מספרת על בלק מלך מואב, שמפחד מבני ישראל המתקרבים לארצו. הוא שוכר את בלעם, נביא ומכשף ידוע, כדי לקלל את עם ישראל. בלעם, למרות היותו נביא, מסכים לנסות לקלל את העם תמורת כסף.
בלעם הוא דמות מעניינת. מצד אחד, הוא בעל כוחות רוחניים עצומים ומסוגל לתקשר עם אלוקים. מצד שני הוא משתמש בכוחות שלו למטרות אנוכיות.
בסופו של דבר, כל פעם שהוא מנסה לקלל, ה' הופך את מילותיו לברכה.
בלעם הוא דוגמה לאדם שחי בניתוק מהחברה. כבר השם שלו מרמז על הבעיה: בלעם = בלי עם.
הרמב"ם התייחס לסוג כזה של אנשים בחומרה רבה: "הַפּוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי צִבּוּר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵרוֹת, אֵלָא נִבְדַּל מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל וְאֵינוּ עוֹשֶׂה מִצְווֹת בִּכְלָלָן וְלֹא נִכְנָס בְּצָרָתָן וְלֹא מִתְעַנֶּה בְּתַעְנִיתָן, אֵלָא הוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ כְּאֶחָד מִגּוֹיֵי הָאָרֶץ, וּכְאִלּוּ אֵינוּ מֵהֶן – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא".
כלומר אפילו אם אדם לא עובר עבירות, אבל הוא מנתק את עצמו מהציבור, לא משתתף בצער ובשמחה של הקהילה – הוא מאבד את חלקו בעולם הבא.
זה מזכיר את דמות הרשע בהגדה של פסח, ששואל "מה העבודה הזאת לכם?", והתשובה: "לכם ולא לו? ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר". במו פיו הוא גוזר את גורלו להישאר במצרים.
המסר העמוק של הפרשה הוא שאדם, גם אם יש לו כשרונות גדולים ומיוחדים, צריך תמיד להיות חלק מהכלל, חלק ממשהו גדול יותר. הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הרחיב את הרעיון באופן מעמיק, באחד המשפטים העמוקים ביותר שאני מכיר, שכדאי ללמוד בעל פה:
"האדם צריך להיחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי – שזה מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים לכללות – לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום, ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה מסודרת".
ההתמקדות רק בעצמנו ובגורלנו הפרטי מובילה לקטנות ולסבל. במקום זאת, עלינו לשאוף לחשוב על הכלל – על העולם כולו, על האנושות, על עם ישראל. דווקא מתוך החיבור הזה לכלל, נמצא גם את עצמנו באופן מסודר ומשמעותי יותר.
בעולם של היום, כשטכנולוגיה יכולה לגרום לנו להרגיש מחוברים אבל בעצם להיות מנותקים, המסר הזה חשוב מתמיד. אנחנו צריכים למצוא דרכים מעשיות להיות חלק מקהילה, להתחבר לאנשים אמיתיים, לחוש את הכאב והשמחה של אחרים – זה לא רק טוב בשבילנו, זה הכרחי.
אז אם יש לכם קהילה – כדאי לחשוב איך אפשר לחזק את הקשר שלכם ושל אחרים אליה. ואם אין לכם, אולי הגיע הזמן למצוא אחת…
שבת שלום,
דרור יהב
אהבתם? הצטרפו לקבוצה שלי