ב־1789 פרצה בפריז מהפכה שהבטיחה לעולם שלושה רעיונות מדהימים: חירות, שוויון ואחווה. אבל בתוך ארבע שנים בלבד היא הפכה לשלטון אימה, וכשישה עשר אלף איש הוצאו להורג בגיליוטינה, שנקראה על שם רופא שהציע אותה בתור "מוות שוויוני".
כמאה ושלושים שנה אחר כך הסיפור חזר על עצמו. המהפכה הקומוניסטית ברוסיה יצאה לדרך בשם השוויון המוחלט, והסתיימה כבית כלא אחד גדול.
איך חלום על חירות הופך לטרור?
חלק מהתשובה מתחיל אצל הפילוסוף ז'אן־ז'אק רוסו, שבספרו "האמנה החברתית" טבע את המושג "הרצון הכללי". יש מה שכל אחד מאיתנו רוצה לעצמו, ויש מה שטוב לכולנו יחד. כל אחד היה מעדיף לא לשלם מסים, אבל כולנו רוצים כבישים ובתי חולים.
לפי רוסו, אדם הוא חופשי באמת רק כשהוא חי לפי הרצון הכללי. ומי שלא רוצה? אותו "יכריחו להיות חופשי".
איך יודעים מהו הרצון הכללי? רוסו חשב שהעם רוצה את הטוב אבל לא תמיד רואה אותו, ולכן הוא צריך מורי דרך. וכך קמו גם המהפכה הצרפתית וגם המהפכה הקומוניסטית סביב קבוצה קטנה ש"יודעת" את האמת, ומחויבת לכפות זאת על כולם. הרי זה מה שהעם באמת רוצה, לא?
את מה שקורה אחר כך, התורה תיארה בפרשת השבוע.
בסוף הפרשה מסופר על מגדל בבל. בני האדם התאגדו והחליטו לבנות עיר ומגדל שראשו בשמיים, אבל ה' התערב, וכעונש בלל את שפתם ופיזר אותם.
התורה מתארת שבאותם ימים שררה דווקא אחדות נדירה בין אנשים: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". זו הייתה חברה שחיה באוטופיה, עולם שבו כולם חושבים ומדברים אותו דבר.
לכאורה, מה רע בזה? רש"י הסביר שבניגוד לדור המבול שנמחה מן העולם, בוני המגדל רק התפזרו. מה ההבדל? בדור המבול "היתה מריבה", ובדור הפלגה "היו נוהגין אהבה ורעות ביניהם". האם זה לא מה שכולנו חולמים עליו?
רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב מוולוז'ין, כתב כי באמת האחדות שלהם הייתה טובה, "אין בזה שום עון". הבעיה הייתה שהם ידעו ש"אין דעות בני אדם שוים", וניסו לכפות אחדות רעיונית מדומה. לכן הם בנו מגדל, כדי "לצפות ממנו למרחוק אחר כל הישוב שלהם".
לפי הנצי"ב, מגדל בבל היה למעשה מגדל שמירה, כמו בכלא או במחנה עבודה, שנועד לוודא שאף אחד לא יעזוב. לכן הם מינו "אנשים משגיחים וממונים על הדבר" שיענישו את מי שיוצא – אותם "מורי דרך" של רוסו, שכופים את דעתם על הכלל.
ומי שבכל זאת סר מהדעה המשותפת, "היה משפטו לשריפה כאשר עשו לאברהם אבינו", שהושלך לכבשן האש כי העז לחשוב אחרת מכל דורו.
הפיזור האלוהי, לפי קריאה זו, איננו עונש אלא הצלה. הוא נועד להחזיר לבני האדם את החירות לחשוב אחרת.
האם זה נוגע גם אלינו?
ההיסטוריון יעקב טלמון הבחין בין שני סוגים של דמוקרטיה. דמוקרטיה ליברלית מניחה שאף אחד לא מחזיק בכל האמת, ולכן משאירה מקום לחשוב אחרת ומאפרת חירות.
אך דמוקרטיה טוטליטרית משוכנעת באמת אחת, ומי שחושב אחרת מהווה מכשול בדרך לחלום של כולם. לפי טלמון, משטר טוטליטרי לא נולד מרוע, אלא מחלום יפה על חברה שכולם בה ירצו אותו דבר. הכפייה מגיעה כשמתברר שבני אדם לא רוצים אותו דבר, בדיוק כמו בבבל.
במבט לאחור, קל לזהות את המגדל בפריז ובמוסקבה. הרבה יותר קשה לזהות אותו בזמן אמת, כי הוא אף פעם לא נבנה בשם הכפייה. בפריז כתבו על הדגל "חירות, שוויון ואחווה", ובימינו כותבים עליו לא פעם "ליברליות" ו"זכויות אדם".
אבל המבחן של הנצי"ב לא בודק מה כתוב על הדגל. הוא בודק מה קורה למי שיוצא מהשורה: האם יש מי שצופה מלמעלה, מי שקובע מה מותר לחשוב ומי שמעניש את מי שחשב אחרת? אם כן, זה מגדל בבל.
אז מה התרופה?
לבלול את הדיבור ולהתפזר בעולם הרעיוני. להבין שנקודת המבט שלי היא אמת, אך יש עוד נקודות מבט. וביחד אנחנו יכולים להתקרב אל האמת לאמיתה.
בשביל אחדות אמיתית צריך לסגור את מגדל השמירה, ולטפח קצת ענווה.
שבת שלום,
דרור יהב
לעילוי נשמת אבי מנחם בן חיים הלוי הכ"מ
שתפו והצטרפו לקבוצת סוכרייה לשבת
