בפרק הקודם עסקנו באצבע השנייה – לימוד הלכה.
האצבע השלישית מעבירה אותנו מהשכשוך במים היחסית רדודים לשחייה של ממש במים עמוקים. עד כה התמקדנו בשני יסודות בסיסיים של הלימוד: היכרות עם ספר היסוד של התורה שבכתב, התנ"ך, והכרת ההלכה שמורה לאדם מה לעשות.
כעת הגיע הזמן לערוך היכרות עם התורה שבעל-פה.
לא כאן המקום להרחיב על חשיבותה של התורה שבעל-פה (אפשר למצוא על כך פרק שלם בספרי "רק מתעניין"), אך אציין שרק כאשר כתבתי את הספר התחלתי להבין עד כמה היהודי הלא-דתי אינו מכיר את חשיבותה של התורה שבעל-פה ביהדות. במובן מסוים, היא הרבה יותר משמעותית מאשר התנ"ך. התנ"ך הוא ספר חתום שעוסק בעבר, ואילו התורה שבעל-פה גמישה, דינמית ומתחדשת כל הזמן.
ובדיוק מסיבה זו, אנחנו רוצים להקיף את הנושאים המרכזיים בתורה שבעל פה. בקטגוריה זו כלולים שני חיבורים מרכזיים: משנה, וספר "משנה תורה" (או "היד החזקה") לרמב"ם.
המִשְנָה נערכה על ידי רבי יהודה הנשיא במאה השנייה לספירה, והיא למעשה הניסיון הראשון לרכז בצורה מסודרת את ההלכות שנאמרו עד אז רק בעל פה. כל נושא מרוכז במסכת ובה מספר פרקים. בסך הכל יש 63 מסכתות במשנה המסודרות בשישה סדרים (קבצים), או בקיצור – ש"ס.
"משנה תורה" לרמב"ם הוא אפוס רב מימדים הכולל אלף פרקים. הרמב"ם עשה מה שאיש לא העז, או לא יכל, לעשות לפניו: לסדר את התורה שבעל פה על פי נושאים. זהו ספר אדיר מימדים שמהווה את הבסיס לכל פסיקת ההלכה ב"שולחן ערוך" (מישהו פעם אמר לי שאם היו מנסים לכתוב את הספר הזה היום, היו צריכים להקים מכון עם עשרים תלמידי חכמים במשרה מלאה למשך כמה עשרות שנים). חשוב רק לציין שההלכות המופיעות ברמב"ם הן אמנם בסיס להלכה, אך לא הלכה ממש. ולכן צריך לזכור שלא לומדים הלכה למעשה. במהדורת הרב שטיינזלץ מופיעות בצד הפניות לפסקי הלכה רלוונטים בשולחן ערוך.
חשבתם שככה הרמב"ם נראה? דיוקן זה נוצר במאה ה-18, וככל הנראה מדובר בזיוף. לחצו על התמונה לפרטים נוספים.
הלימוד ההיקפי פירושו לא להתמקד בנושא אחד (בשביל זה תהיה לנו אצבע רביעית), אלא לכסות כמה שיותר חומר. קשה להפריז בחשיבות הלימוד "ההיקפי". בעולם הישיבות של היום מקובל ללמוד מסכת או סוגיה מסוימת במשך זמן רב, בזמן שחלקים שלמים בתורה אינם נלמדים כלל. הכרתי פעם רב שאמר לי שלדעתו הוא מעולם לא פתח את מסכת נזיר. אולם היכרות טובה עם כל הש"ס היא הנחייה ברורה של חז"ל. שינון המשניות שוב ושוב היה הבסיס ללימוד תורה בזמנם.
לדעתי, גם היום ללימוד ההיקפי יש צורך גדול: היות והגמרא עצמה מתייחסת ללא הרף לסוגיות רבות ממסכתות אחרות, היכרות איתן, ולו כללית בלבד, היא הכרחית. שלא לדבר על כך שחלקים שלמים של התורה נשארים זנוחים בצד באין לומד. כדאי להתחיל מלימוד משניות ועם הזמן להוסיף גם את הרמב"ם (או במקום), או כל שילוב אחר שנראה לכם.
איך לומדים?
משנה –
משניות קהתי. יש גם במהדורת כיס
מומלץ מאוד להשתמש בפירוש הרב קהתי, שזמין גם כיישומון חינמי, או פירוש הרב שטיינזלץ (נכון למועד כתיבת פוסט זה, עדיין לא הושלמה כל המהדורה על המשנה).
מתחילים – אפשר להתחיל בלימוד שתיים־שלוש משניות ביום: קוראים אותן בקול כמה פעמים ואז את הפירוש.
מתקדמים – יגדילו את הכמות לחמש משניות, ויקראו כל משנה ארבע פעמים בקול רם ואז את הפירוש.
מיטיבי לכת – יכולים אפילו ללמוד פרק ביום (ישנו לימוד יומי של פרק משנה). בנוסף, מומלץ לפחות פעם אחת לנסות את סיום הש"ס החודשי – בכל יום גורסים ח"י פרקי משנה, ומסיימים את הש"ס משניות כל חודש!
"משנה תורה" –
הספר כולל ארבעה־עשר חלקים ("ספרים") המסודרים על פי נושאים, ומכסה את כל תחומי התורה שבעל פה. רוב ההלכות בשולחן ערוך נקבעו כאמור על פי פסקי הרמב"ם, ולכן יש לו משמעות גדולה גם במובן ההלכתי. לימוד קבוע בספר זה יעניק זווית ראייה בלתי רגילה לכל מי שרוצה להיכנס לעולמה של תורה.
מהדורות מומלצות: "מפעל משנה תורה" כולל ביאור נעים ומתומצת על פי כתבי הרמב"ם עצמו, ומהדורת הרב שטיינזלץ כוללת ביאור מעט ארוך יותר עם תוספות שונות.
מהדורה קלה של "מפעל משנה תורה". מומלץ למתחילים
מתחילים – יכולים ללמוד את ספר המדע וספר אהבה בתור התחלה.
מתקדמים – באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת ייסד הרבי מלובביץ' סדר לימוד של פרק אחד ביום, הדורש כרבע שעה ומאפשר לסיים את הרמב"ם כולו בשלוש שנים.
מיטיבי לכת – מוצע סדר לימוד של שלושה פרקים ביום, המאפשר לסיים את הלימוד בשנה. כיום ניתן להשיג פירושים מצוינים ללומדי הרמב"ם היומי. לא חייבים לחכות לתחילת מחזור חדש; אפשר בהחלט להצטרף כשמתחילים ספר, או אפילו בתחילת נושא בתוך כל ספר ("הלכות").
לפרק הבא – אצבע רביעית
Trackbacks/Pingbacks