לפני כמה שנים פרסם פרופ' דיויד מרמין, פיזיקאי בכיר מאוניברסיטת קורנל בארה"ב, מאמר פרובוקטיבי. שמו היה: Is the moon there when nobody looks? Reality and the quantom theory.
(האם הירח שם כשאף אחד לא מביט בו? המציאות ותורת הקוונטים).
במאמר זה הוכיח מרמין כי על פי אחת הפרשנויות לתורת הקוונטים, ללא התודעה האנושית הירח אינו יכול להתקיים בלי תודעה אנושית שצופה בו.
לאדם מן השורה קשה לקבל זאת, וקשה להאמין שזה נכון. אך הפרופ' משתמש בנוסחאות מתמטיות שהוכחו באינספור ניסויים, ומזמין את מי שחולק עליו לחשב בעצמו.
המסקנה היא שכל חומר מקבל את צורתו רק אחרי מפגש עם התודעה האנושית. לפני המפגש הזה, החומר נמצא במצב של 'סופרפוזיציה', מצב-על שאינו נתפס בשום דרך.
נמצא שהתודעה האנושית הכללית היא שמעניקה קיום לבריאה, ובלעדיה לא תיתכן מציאות חומרית.
כן, נשמע מרחיק לכת, אבל מה לעשות – כך מוכיחות המשוואות.
חכמי ישראל הסבירו שהעולם נברא בכ"ה באלול. יוצא שראש השנה הוא היום השישי לבריאה, היום בו נברא האדם.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא היינו יכולים לעשות סלפי עם אדם הראשון, גם לא ללחוץ לו את היד.
לא בגלל שהוא היה לא נחמד. אלא בגלל שהוא לא היה דמות אנושית כפי שמדמיינים בטעות, גם לא סוג של אדם קדמון ופרימיטיבי.
"אדם הראשון" הוא התודעה האנושית הכללית, זו שמעניקה תוקף וקיום לכל הבריאה.
העולם כולו חיכה לרגע זה שייברא אדם ויכיר בו.
כתוב בתהלים "יעלוז שדי וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער. לפני ה' כי בא לשפוט הארץ (בראש השנה), ישפוט תבל בצדק ועמים באמונתו".
הבריאה כולה שמחה וחוגגת איתנו את יום הולדתנו, כי בעצם, זה גם יום ההולדת שלה.
שבת שלום
ושנה טובה ומתוקה לכל קוראי הסוכרייה
דרור יהב
להצטרפות לקבלת סוכרייה מדי יום שישי, לחצו כאן