לפני כמה שנים, אבא של חבר שלי, שהיה אדם די צעיר, חלה במחלה הנוראה. הרופאים נתנו לו חצי שנה… ככה באמצע החיים, עם אישה וילדים, משכנתא ועבודה שצריך ללכת אליה כל בוקר, הכול נעצר. הוא הלך לרופא שיתן לו תוכנית טיפולים, אולי יוכלו לעכב קצת את הסוף.
אבל הרופא הסתכל בתיק הרפואי, מצמץ רגע ואמר: "בסך הכול המצב נראה תקין, אתה מבין שאתה בדרך לצאת מזה נכון?"
שתיקה. הרי נתנו לו חצי שנה…
הפגישה מילאה אותו תקווה, הרופא נפח בו אמונה מחודשת שיהיה טוב! וכך במקביל לטיפולים, הוא הלך ללמוד פסיכודרמה, שינה את התזונה, השתתף בקבוצות תמיכה, עבד חזק על הנפש. לא יאמן אבל כעבור כמה חודשים הוא באמת יצא מזה, הגידול נעלם…
הוא הלך לומר תודה לרופא שנתן לו את תוכנית הטיפולים, אבל הרופא הסתכל עליו המום.
"מה, אתה עוד בחיים?…"
"אבל אמרת לי שאני הולך לצאת מזה!"
"נכון, לא רציתי לצער אותך… גם אני לא חשבתי שיש לך יותר מחצי שנה…"
סיפור מדהים – ואמיתי. האם תמיד זה מצליח? לא יודע, אבל איזה כוח יש למילה אחת במקום הנכון.
פרשת השבוע מספרת על אחד הימים המרגשים בהיסטוריה של העם היהודי. יום חנוכת המשכן!
אחרי יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, בני ישראל בנו משכן במשך תקופה ארוכה. כולם לקחו חלק, ועכשיו הגיע היום המרגש שבו סוף סוף השכינה תשרה בתוכנו. משה מעביר לידי הכוהנים את המשכן, ואהרן אמור להיכנס לתפקיד הכהן הגדול. אבל משהו לא בסדר.
"ויאמר משה אל אהרן: קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך, וכפר בעדך ובעד העם". הלו, אהרן, הגיע התור שלך לקבל את האחריות. אבל חכמינו שמו לב שמשה מבקש ממנו להתקרב, ופירוש הדבר שאהרון עמד בריחוק. ביום הכי גדול שלו, סירב אהרון להתקרב למזבח.
האם זה מפני שלא היה לו בטחון עצמי? ממש לא. הרי אהרון היה זה ששימש למשה כבד הלשון פה בכל פעם שהיה צריך לדבר עם פרעה. אם כן, מה הרתיע אותו?
רש"י הסביר, "שהיה אהרן בוש וירא לגשת. אמר לו משה, למה אתה בוש? לכך נבחרת".
מתברר שאהרן היה מוטרד מהאחריות שלו לחטא הגדול ביותר בתולדות ישראל עד אז – עגל הזהב. אחרי הכול, כשמשה נעלם להר אהרון היה זה שהציע לבני ישראל להביא זהב, הוא זה שעשה להם את העגל! האם הוא יכול פשוט להיכנס עכשיו למשכן ולעבוד את ה' כאילו כלום לא קרה? הוא היה נבוך, מבויש, אכול חרטה על מעשיו. ובצדק.
משה מתלבט. האם יש דרך להציל את המצב? איך מונעים ממנו להיכנס לדיכאון, למשבר נפשי שיסכן את קיומו של עם ישראל?
גם השבוע יש לנו תובנה מבריקה של הרב פרופ' לורד יונתן זקס, שמסביר את גאוניות התשובה של משה. "למה אתה בוש? לכך נבחרת!"
משה אומר לו: אהרון אחי, אתה בחרת להיות זה שמכפר על החטאים והעבירות של עם ישראל. ובאמת אין מתאים ממך, כי אם יש מישהו שיודע באמת מה זו חרטה, אם יש מישהו שיש לו לב נשבר, נשמה זועקת, כמיהה למחילה ולקבלה – זה אתה! אין אף אחד שיוכל למלא את התפקיד הזה יותר טוב ממך. החולשה הכי גדולה שלך, היא בעצם העוצמה הכי גדולה שלך. המשבר שעברת יכול להפוך לנקודת עוצמה עבור אחרים, ובכך אתה תמלא את שליחותך – הסיבה שבגללה נבחרת – בצורה הטובה ביותר.
לרבים מאיתנו יש מחשבות איך החיים צריכים להיראות. אבל לפעמים בורא עולם מכוון אותם למקום אחר… המילה הנכונה של משה, במקום הנכון, בזמן הנכון, עזרה לאהרון להבין את התובנה הגדולה הזו: דווקא הניסיון והקושי שעברת יכולים להפוך למפתח שלך לחיים מאושרים ומלאי משמעות.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי