איש אחד טיפס על הר והחליק על אבן. ברגע האחרון הצליח להיתפס בענף ונותר תלוי בין שמיים וארץ עד שהרגיש שכוחותיו עוזבים אותו. הוא צעק לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, תעזור לי!"
כעבור רגע שמע בת קול מן השמיים: "אני אעזור לך, רק עזוב את הענף".
"סליחה, לא שמעתי טוב?"
"אמרתי שאני אעזור לך, אם תעזוב את הענף".
לרגע השתרר שקט. מה זאת אומרת לעזוב, אני אפול!
ואז הוא צעק חזרה לשמיים – "אולי יש שם עוד מישהו שיכול לעזור?…"
לרוב האנשים בעולם יש בעיות "רגילות" – פרנסה, בריאות, זוגיות, חינוך ילדים. איך מתמודדים? מתאמצים, מתפללים ומאמינים שהכול לטובה.
לפעמים יש בעיות יותר "גדולות", כגון אשה לפני לידה כואבת, אדם שחווה פיטורים, תאונה ח"ו. גם כאן האמונה אומרת שאם נסתכל על זה לעומק, נראה שיש בזה טוב – הלידה כואבת אבל בסופה ייצא תינוק, הפיטורים כואבים אבל הם יביאו למשרה יותר טובה וכו'.
אבל יש קטסטרופות וטרגדיות לא נורמליות שאי אפשר לפטור ב"הכול לטובה". פיגוע מחריד, מלחמות, השואה. אין שום הסבר שיכול להניח את הדעת איזו טובה תצא מהם, ואי אפשר לעצום עיניים ולהמשיך הלאה. מה עושים?
שמעתי תשובה יפה מהרב שבתי סלבטיצקי: בפרשת השבוע מסופר על משה שראה סנה בוער ואינו אוכל, וביקש לראות מדוע לא יבער הסנה. התורה אומרת "וירא ה' כי סר לראות", ומסביר המדרש שמשה היה סר וזעף. הוא ראה בתוך הסנה את כל הצרות שעם ישראל עובר במצרים, ואת כל הצרות והגזרות הנוראות שעוד יבואו. ובעצם ביקש להבין: למה? למה ריבונו של עולם מגיעות לנו כל הצרות האלה?
ענה לו הקדוש ברוך הוא: "אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". קודם כל, כשאתה רואה צרות כאלה גדולות עליך לגשת אליהן בחרדת קודש, אלה דברים שמעבר לשכל וההבנה האנושית שלך. והמדרש מוסיף שבאותו רגע אלוהים היה מוכן לספר למשה את ההסבר מדוע באו באמת כל הצרות האלה, ולהראות לו את השכל האלוקי הנשגב שעומד מאחוריהן, ככול שמשה בשכלו האנושי יוכל להבין.
אם היו מציעים לכם לשמוע את ההסברים לכל התופעות שאינכם מבינים, לא הייתם רוצים לדעת? למה הייתה שואה, למה הייתה אינקוויזיציה?
אך מה התגובה של משה? הוא מסתיר את פניו ועומד מרחוק, מסרב לשמוע! למה?
ובכן התשובה היא שמשה הוא מנהיגם של ישראל. הוא אוהב אותם, קשור אליהם, מצטער בצערם ושמח בשמחתם. ברגע שהוא יבין מדוע קרו כל הצרות האלה, יהיה לו הסבר הגיוני. הוא לעולם לא יוכל שוב להצטער בצערם כי הוא יבין את הסיבה. ואם הוא יבין למה יש צער, הוא כבר לא יוכל יותר להשתתף בצערם, להתפלל עליהם, לבכות איתם, להניח יד על כתפו של אדם אחר ולנחם אותו, כי מבחינתו יש היגיון בדבר. משה מעדיף להישאר בצד האנושי, גם אם זה אומר לוותר על הבנת הצד האלוקי.
אומרים שהאמונה מתחילה במקום שבו השכל נגמר. למה?
כי כשיש לך צרות רגילות עוד אפשר להבין בשכל, גם אם זה קשה, שהכול לטובה. אדם שמאחר למטוס אומר לעצמו: מי יודע, אולי המטוס היה אמור להתרסק, או שאפגוש כאן מישהו חשוב… אבל יש מקרים שהשכל אומר: כאן לא שייך שיהיה הסבר, לא יכול לצאת מזה משהו טוב. בדיוק במקום הזה מתחילה האמונה, מכיוון שכל זמן שאני מקבל את הקדוש ברוך הוא רק כשזה מסתדר לי בראש, אז בעצם אני לא מאמין בה' אלא בשכל שלי. אני לוקח את הקדוש ברוך הוא ומתאים אותו למציאות שלי. אמונה בה' זה מצב שבו השכל יוצא מכלל שימוש כי אין אפשרות שאבין את זה, לכן הוא נקרא "הקדוש ברוך הוא" – קדוש במשמעות של נבדל, מרומם, בלתי נגיש…
סיפר פעם ניצול שואה: "עד השואה האמנתי בקדוש ברוך הוא, התפללתי, למדתי, אבל הכול היה בשכל שלי. רק בשואה הבנתי שהקדוש ברוך הוא איננו דבר שאני יכול לדמיין בשכל שלי ולהסביר לעצמי מה הוא, פתאום הבנתי שהוא משהו לגמרי אחר. הוא לא מתאים את עצמו למושגים שלי, למחשבות שלי, לרגשות שלי. ואז, רק אז – התחלתי להאמין בו".
שבת שלום ובשורות טובות
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי סוכרייה לשבת
