הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, מגדולי הדור האחרון, היה מופת חי להכרת הטוב. בצעירותו בפולין, היו מי שניסו לעזור לו להשתחרר משירות בצבא הפולני. למרבה המזל, כישלון מאמצים אלו הציל את חייו. הוא סיפר: "אילו היו מצליחים לשחרר אותי, הייתי נשאר בפולין וגורלי היה כגורל רבים אחרים בשואה. הכישלון הזה היה הסיבה שברחתי לשווייץ, וכך ניצלתי."
למרות שאיבד את כל משפחתו בשואה, הרב שטיינמן בחר להתמקד בהכרת תודה על הצלתו ועל חייו החדשים. הוא היה אומר: "הגעתי לכאן לבד, בלי כלום, וראו מה יש לי עכשיו – משפחה, תלמידים, ספרים שכתבתי. כמה אני אסיר תודה על כל זה!"
בראש השנה האחרון לחייו, אמר: "אחרים צריכים פרי חדש כדי לברך 'שהחיינו', אבל אני? עצם העובדה שאני חי היא סיבה מספיקה לחגוג ולהודות!"
מחקרים מודרניים מאששים את הכוח של הכרת הטוב. פרופסור רוברט אמונס וד"ר מייקל מקאלו, חוקרים מובילים בתחום הפסיכולוגיה החיובית, ערכו סדרת מחקרים על השפעות הכרת התודה (חפשו את הספר "תודה!"). הם גילו שאנשים שמתרגלים הכרת תודה באופן קבוע מדווחים על רמות גבוהות יותר של אושר ואופטימיות, פחות תלונות גופניות, ואפילו שינה טובה יותר.
במחקר אחד, משתתפים שכתבו מדי יום חמישה דברים עליהם הם אסירי תודה, במשך 10 שבועות, הראו שיפור משמעותי במצב הרוח ובתחושת האופטימיות שלהם לעומת קבוצת הביקורת. יתרה מזאת, החוקרים מצאו שתרגול שיטתי של הכרת תודה מגן מפני דחפים הרסניים כמו קנאה, טינה וחמדנות, ומאפשר התמודדות טובה יותר עם לחצי היומיום ואפילו עם מצבים טראומטיים.
אבל את מה שהרב שטיינמן חי והחוקרים גילו רק לאחרונה, משה רבנו הבין כבר לפני אלפי שנים. בפרשת עקב, הוא מזהיר את בני ישראל מפני הסכנה הגדולה של שכחת טובות ה'. הוא מבין שהכרת הטוב היא קריטית לא רק לאדם הפרטי, אלא לאומה כולה: *"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ… פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ… וְרָם לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".*
משה מבין שהסכנה הגדולה ביותר היא לשכוח מאיפה הגענו. כפיות טובה וחוסר הכרת הטוב יכולים להוביל לניתוק מהמציאות, מהעבר שלנו, ומהקב"ה.
למעשה, אני מאמין שהתכונה החשובה ביותר בחיים היא היכולת להגיד תודה. זה לא מפתיע שמכל השבטים דווקא שם אחד, "יהודי", הפך למסמל את עם ישראל כולו. המילה "יהודי" באה מ"יהודה", שנקרא כך על שם דברי אמו לאה: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" – הפעם אודה.
הכרת הטוב מלווה אותנו מהרגע שאנו פוקחים את עינינו בבוקר. המילים הראשונות שיהודי אומר הן "מודה אני לפניך", ומיד אחר כך אנו אומרים "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא… כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך". כל היום שלנו רצוף בברכות – על האוכל, על מראות הטבע, על חוויות שונות – כולן ביטויים של הכרת תודה.
בעולם שבו קל כל כך לשקוע בתלונות ובתסכולים, הכרת תודה היא מעשה מהפכני. היא מאפשרת לנו לראות את הטוב שכבר קיים בחיינו, ופותחת את הלב שלנו לקבל עוד טוב.
כמו שמשה רבנו הבין, וכמו שהרב שטיינמן חי, הכרת הטוב היא לא רק מפתח לאושר אישי, אלא גם הבסיס לחברה בריאה ולקשר עמוק עם הקב"ה. הכול ייראה אחרת אם רק נמלא את היום שלנו בעוד ועוד "תודות" קטנות.
שבת שלום,
דרור יהב
אהבתם? הצטרפו לקבוצה שלי
