בשנת 1944 נשלח הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר למחנה שבויים בגרמניה. הוא בילה כמעט שנה במקום סגור ומבודד, עם חבורה של אנשים שאין לו איתם שום דבר משותף וללא הסחות דעת. כששב משם כתב מחזה בשם' בדלתיים סגורות': שלושה אנשים מגיעים לגיהנום. הדלת ננעלת מאחוריהם, והם מצפים שיבואו לענות אותם – אולם איש אינו מגיע. מסתבר שהגיהנום הוא חדר רגיל לגמרי, ללא חלונות או מראות, רק כמה אנשים שיצטרכו לחיות זה עם זה בלי שום הסחות דעת. ככול שהשיחה מתקדמת, מתברר שההבדלים בהשקפותיהם ובערכיהם הופכים את שהייתם יחדיו לבלתי נסבלת. פתאום מתחוור כי שהייתם המשותפת והכפויה, היא-היא העינוי האמיתי – אין כל צורך בהתערבות מבחוץ. המסקנה אליה הגיע סארטר הייתה L'enfer c'est les autres – "הגיהנום הוא הזולת".
במסורת היהודית מכונה הרגשה זו בשם שנאת חינם – שנאה חסרת טעם שנובעת לא מתוך סיבה מסוימת, אלא רק בשל עצם קיומו של הזולת. נוכחותו, ישותו, קיומו, נחווים כאיום המעורר סבל. בלשון החסידות מכונה הרגשה זו קליפת מדין, מלשון מדון ומריבה. בפרשת השבוע מתבקש משה רבנו לצאת לנקמה במדין, כך שעל פי הפירוש החסידי, המטרה היא להכרית את קליפת מדין ולסלק אותה.
איך עושים זאת? "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר: הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא, וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן". משה דורש שכל שבט ישלח אנשים מתאימים הראויים למלחמה, אולם חכמינו שמו לב לצירוף המילים המוזר, "החלצו מאיתכם". מדוע לא להשתמש בביטוי יותר הגיוני כמו "שלחו אלי אנשים"?
ובכן, עצם בקשתו של משה היא-היא התשובה לבעיית שנאת החינם. "החלצו מאיתכם" – במילים אחרות, צאו מעצמכם! הסיבה לשנאת החינם היא הריכוז הכל-כך עמוק שלנו בישותנו, בעצמנו, בצרכינו. כשהכל סובב סביבנו, לא פלא שהזולת הוא הגיהנום – הוא הרי בעל צרכים ורצונות משלו, וכאשר הם מתנגשים עם שלי, הוא מהווה איום גדול בעצם קיומו.
הבקשה של משה, "החלצו מאיתכם", היא קריאה לכל אחד ואחת לצאת מעצמנו. להפסיק לראות את העולם רק דרך הקשית הקטנה של בעיותינו ולהרחיב את הספקטרום. כי אפשר לראות את הזולת לא כאיום, אלא כהזדמנות.
רבי ישראל מסלנט אמר משפט יפה: "הגשמיות של הזולת היא הרוחניות שלך". כל עוד אני חושב רק על עצמי ועל צרכיי, הסיכוי שאהיה מאושר קטן מאוד. למען האמת, זהו הגיהנום האמיתי. מתברר שהאושר מתחיל רק במקום שבו אני מתחיל לדאוג למישהו אחר. וכשאני מתמסר לשליחות הזו, האחר מפסיק להיות גיהנום, ומתחיל להיות אדם אמיתי, שאפשר להגיע איתו להרגשת גן-העדן האבוד. נסו ותיהנו.
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת לחצו כאן
