פרשת חיי שרה כוללת שני אירועים שוליים לכאורה, שזוכים ל'זמן מסך' ארוך במיוחד.
הראשון הוא תיאור מפורט של קניית מערת המכפלה על ידי אברהם;
השני הוא מסעו של אליעזר עבד אברהם למציאת כלה לבנו של אברהם, יצחק. הסיפור הזה מסופר פעמיים (!).
בשני האירועים הללו התורה מאריכה הרבה יותר מהצפוי –
אירועים הרבה יותר גדולים נרמזו בהרבה פחות פסוקים
(בריאת העולם, לדוגמה, נאמרה ב34 פסוקים בלבד).
ואילו כאן התורה מרשה לעצמה להרחיב ולהרחיב…
למה?
הרב יונתן זקס ע"ה, רבה הראשי של בריטניה שהלך השבוע לעולמו, כתב על כך ביאור מרתק.
יהיו הדברים האלה לעילוי נשמתו.
אברהם ושרה קיבלו שתי הבטחות מאלוהים:
ארץ וצאצאים.
בתחילת הפרשה, כששרה הולכת לעולמה בגיל 127, אברהם מסתכל סביב ומגלה שהוא בעצם רחוק מאוד מההבטחות האלה.
אין לו אפילו פיסת קרקע אחת בארץ כנען, והילד היחיד שאמור להמשיך את דרכו עדיין לא התחתן.
אם כך נראית הגשמת ההבטחה, המצב קשה.
אולם במקום להתייאש, אברהם פותח בסדרה של החלטות נמרצות.
הוא מתחיל ברכישת המערה, והתורה עוברת לתיאור מפורט ומלא פרטים, כאילו הבמאי עובר ב"לונג שוט" ארוך.
מישהו פה מנסה לרמוז לנו: שימו לב! משהו קורה כאן!
מיד לאחר מכן אברהם שולח את עבדו למצוא אישה ליצחק.
גם כאן התורה מאיטה את הקצב כדי לאפשר לנו להבין מה קורה: ההבטחות שקיבל אברהם מתחילות לצאת לפועל.
אך מה שמעניין הוא שמי שמוציא אותן לפועל הוא לא אלוהים, אלא אברהם בעצמו.
אתם מבינים? אלוהים הבטיח, אבל האדם מקיים.
אברהם מבין כי מצופה ממנו להיות שותף מוביל בתהליך, לא משתתף פסיבי.
כאן, אומר הרב זקס ז"ל, מתגלה מהותה של היהדות – לקיחת אחריות על המציאות.
אך הדבר המעניין אפילו יותר הוא שאברהם לא עושה פעולות גדולות כדי להגשים את ההבטחות שקיבל.
הוא לא מקים ארגון בינלאומי לגיוס כספים לשם לרכישת אדמות,
לא פונה לכל השכנים שהוא מכיר.
הוא מתחיל בצעדים קטנים, אפילו שוליים.
עוד עז, עוד דונם.
אבל לצעדים האלה תהיה השפעה לדורות.
לקיחת אחריות מתחילה במשהו קטן, וזה הקטן – גדול יהיה.
שבת שלום
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת לחצו כאן
