פרשת חיי שרה כוללת שני אירועים שוליים לכאורה, שזוכים ל'זמן מסך' ארוך במיוחד. הראשון הוא תיאור מפורט של קניית מערת המכפלה על ידי אברהם; השני הוא מסעו של אליעזר עבד אברהם למציאת כלה לבנו של אברהם, יצחק – סיפור שמסופר פעמיים (!).
בשני האירועים הללו התורה מאריכה הרבה יותר מהצפוי – מצאנו עיקרים גדולים שנרמזו במעט פסוקים (בריאת העולם, לדוגמה, נאמרה ב34 פסוקים), ואילו כאן התורה מרשה לעצמה להרחיב ולהרחיב…
לשם מה?

הרב יונתן זקס ע"ה, רבה הראשי של בריטניה שהלך השבוע לעולמו, כתב על כך ביאור מרתק. יהיו הדברים האלה לעילוי נשמתו.

אברהם ושרה קיבלו שתי הבטחות מאלוהים: ארץ; וצאצאים. אך בתחילת הפרשה, כששרה הולכת לעולמה בגיל 127, אברהם מסתכל סביב ומגלה שהוא בעצם רחוק מאוד מההבטחות האלה: אין לו אפילו פיסת קרקע אחת בארץ כנען, והילד היחיד שאמור להמשיך את דרכו עדיין לא התחתן. אם ככה נראית הגשמת ההבטחה, המצב קשה.

במקום להתייאש, אברהם פותח בסדרה של החלטות נמרצות. הוא מתחיל ברכישת המערה, ונראה שהתיאור המפורט של התורה כאילו רוצה לרמוז לנו: שימו לב! משהו קורה כאן!
מיד לאחר מכן הוא שולח את אליעזר למצוא אישה ליצחק, וגם כאן התורה מאיטה את הקצב כדי לאפשר לנו להבין מה קורה: ההבטחות שקיבל אברהם מתחילות לצאת לפועל.
מה שמעניין הוא שמי שמוציא אותן לפועל הוא לא אלוהים, אלא אברהם. אלוהים הבטיח, והאדם מקיים. אברהם מבין כי מצופה ממנו להיות שותף מוביל בתהליך, לא פסיבי. הוא מתחתן בשנית ומוליד עוד שישה צאצאים, שגם מהם תתקיים הברכה לזרעו כחול הים וככוכבי השמיים.

כאן, אומר הרב זקס ז"ל, אנו מבינים את מהותה של היהדות – לקיחת אחריות על המציאות. אך הדבר המעניין ביותר הוא שאברהם לא עושה דברים גדולים כדי להגשים את ההבטחות שקיבל. הוא לא מקים ארגון בינלאומי לגיוס כספים לשם לרכישת אדמות, גם לא פונה לכל השכנים שהוא מכיר. הוא מתחיל בצעדים קטנים, אפילו שוליים. אבל לצעדים האלה תהיה להם השפעה לדורות. לקיחת אחריות מתחילה במשהו קטן, וזה הקטן – גדול יהיה.

שבת שלום

https://youtu.be/8yfWmcGlVn8


להצטרפות לסוכרייה לשבת:https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1

Print Friendly, PDF & Email