אולי גם אתם קיבלתם השבוע הודעה המודיעה על "סגולה מיוחדת לפרנסה" אם קוראים את פרשת המן דווקא ביום שלישי השבוע? ובאמת, המן שירד לבני ישראל מן השמיים מייצג את רוח הפרשה הזו, שאפשר לסכם במילים "מאת ה' היתה זאת".
זה מתחיל כשבני ישראל עומדים נבוכים מול ים סוף, פרעה דופק מאחורה ומסביב הרים. ואז ברגע אחד משה מרים את ידיו, רוח קדים מנשבת והים נעמד כשתי חומות. בני ישראל נבוכים אבל עוברים מהר, רגע לפני שהמצרים טובעים בים וכל רכושם צף באורח פלאי אל הגדה שבה מחכים בני ישראל ההמומים.
לא עוברת יממה והם מרגישים רעב. מה נאכל? לחם מן השמיים! משה מארגן להם "מן", שכל מה שצריך לעשות הוא רק לקושש אותו מדי בוקר מחוץ למחנה. כל הטעמים שבעולם מסתתרים בו, וצריך רק לחשוב על איזה טעם בא לכם כדי שהוא יופיע בפה. נחמד לא?
אחר כך הם מגלים שנגמרו המים, והגרון ניחר. אין בעיה: כשמגיעים למקום ושמו "מרה" בגלל המים המרים שיש בו, משה משליך מקל אל הבריכה והם מיד נעשים ראויים לשתיה. אה, ואם עוד חסר לכם מה לשתות, בהמשך הפרשה משה יכה בסלע ויצאו ממנו מים.
לקינוח נזכיר את עמלק, שאמנם שולחים חיילים כדי להילחם בו, אבל מה שבאמת עוזר זו העובדה שמשה מרים את ידיו למעלה.
מה משותף לכל הסיפורים הללו? הפסיביות הגדולה של בני ישראל, שמתמצית בפסוק "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". הוא בעצם אומר לנו – אתם לא צריכים לעשות כלום, רק לא להפריע, ולתת לה' לעשות את העבודה. יהיו לכם חיים קלים ונעימים שמנהל עבורכם השם יתברך.
אלא שיש עוד צד לסיפור. על אותו פסוק ממש דרש רבי מאיר מפרמישלן, מגדולי החסידות, את המילים הבאות: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון – אם אתם תחרשו את האדמה, ה' יתן לכם לחם". מעניין, אבל זה בדיוק הפוך מפשט הפסוק. במקום שה' יעשה הכל בשבילנו, מצפים מאיתנו לקחת חלק פעיל בכל העסק הזה שנקרא 'עולם'.
שתי גישות הפוכות – אחת מעבירה את כל האחריות לאלוהים, אחת משאירה את כולה אצלנו בידיים. מי צודק?
ובכן, התשובה היא ששתיהן. היופי הוא שגם וגם, וכמו שאמר לי פעם מורה דגול: יהודי צריך לעבוד קשה כל החודש, ואז בסוף החודש כשהוא מקבל משכורת להאמין ולדעת שהכל ממנו יתברך. ובמילים אחרות, להחזיק את החבל בשתי קצותיו, לרקוד על שתי חתונות, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
כל כך מפתה להתמכר לקיצוניות אחת – או להאמין שהכל מלמעלה, או לחשוב שהכל נמצא רק בידיים שלנו. האמת היא שאנחנו צריכים להיות קיצונים בריבוע, לאפשר לשתי התובנות האלה לחלחל בתוכנו ולפעול איתן במלואן – כל אחת בזמן ובמקום שלה. עד שמתוך שישלימו אחת את השניה, יתברר משהו חדש, גדול ונפלא, שאי אפשר עדיין לשער ולתאר.
שבת שלום!
דרור יהב
להצטרפות לסוכרייה לשבת: https://chat.whatsapp.com/H4hGYrecFWn2xSpy6uznl1
