הרבה המצאות יהודיות זכו לפרסום והצלחה ברחבי העולם, אבל השבת היא ללא ספק המוצלחת שבהן.
פעם סיפר לי חבר חוויות מנסיעתו למזרח הרחוק. תוך כדי תיאור אינספור ההרים, הטרקים, המנזרים והאנשים המיוחדים שפגש, הוא עצר פתאום ואמר: "אתה יודע מה שמתי לב? אין שם שבת. עובדים רצוף בלי הפסקה, ופעם בחודש או משהו יש חג מקומי בכפר. אבל שבת, יום מיוחד בשבוע שמתכוננים אליו – אין".
קשה לדמיין עולם בלי שבת. כל אחד אולי חווה אותה קצת אחרת, אבל היא נמצאת בלב של כולנו. למען האמת, השבת היא לא סוף השבוע אלא מרכז השבוע! זה הזמן שבו עוצרים מלכת ופונים להתעסק ברבדים הגבוהים והמשמעותיים של החיים. וזו הסיבה שהיא נכנסה לעשרת הדיברות, שנקרא השבת בפרשה: "זכור את יום השבת לקדשו". כל השבוע אנחנו עובדים עם הגוף, ובשבת הנשמה גוברת.
סיפור: לפני שהתגלה ה"החוזה מלובלין", חיו הוא ואשתו בעוני ממש. יום שישי אחד, מעט הכסף שהיה בידי הרבנית הספיק לחלות, דגים ויין, אבל לא נשאר כסף לנרות שבת. הרבנית הצדיקה יצאה לרחוב וחיכתה לנס. לפתע עברה מרכבה מהירה ובה ישב בחור יהודי צעיר ונהנתן, בדרכו לבילוי "רומנטי". בחיצוניותו הוא היה גס, רחוק מיהדות ומכל דבר רוחני, אבל בתוכו בערה נשמה קדושה… הוא אפילו לא ידע שהשבת קרבה, אבל כשראה את האישה הבוכיה עצר לפניה. "במה אוכל לעזור לך, גברתי?"
היא אמרה: "רק כמה פרוטות לנרות שבת". "זה הכל? הנה לך", והוא זרק לעברה כמה מטבעות.
"תודה, תודה לך!", קראה אליו. "לעולם לא תדע איזה מצוה גדולה עשית. אין לי במה להחזיר לך, אבל אני מברכת אותך שהאור של שבת קודש, האור של גן עדן יאיר בנשמתך לעד". והוא נסע…
החוזה מלובלין היה שקוע באותה עת בתפילה מרוממת, כשלפתע הבחין במהומה בקרב מלאכי השרת. "מה זה צריך להיות?", טענו כלפיו."אנחנו רגילים שאתה מחלק ברכות גם למי שלא מגיע לו, אבל למה גם אשתך התחילה? אתה יודע מה זה אומר שלאיש הזה תאיר קדושת השבת? באיזה זכות אתם מחלקים כאלה מתנות לאנשים לא ראויים?"
החוזה שמע את קריאתם ואמר, "אם אשתי חושבת שזה מה שהוא צריך, סימן שמגיע לו. הסיבה שהוא כזה היא בגלל שהוא מעולם לא טעם את מתיקות השבת. בבקשה מכם, תנו לאור השבת להאיר בליבו למשך חצי שעה ותראו מה יקרה".
באותו רגע נפתחו שערי גן העדן בפני אותו בחור צעיר. הוא קיבל "התקפת נשמה", ולפתע הרגיש: כמה העולם יפה! כמה החיים קדושים! כמה יקר הוא הזמן! ריבונו של עולם, לאן אני רץ? מה אני עושה עם החיים שלי?
ובאותו זמן הבריקה בו מחשבה: יש לי לאן ללכת, יש לאן לברוח! יש כאן בית שבו דולקים הנרות שלי! והוא מיהר פעמיו לשם…
מאותו יום, כך מספרים החסידים, הוא נעשה אחד מגדולי התלמידים של החוזה מלובלין. ומסיבות מובנות, איש לא מגלה את שמו עד עצם היום הזה…
(עפ"י סיפורי נשמה הרב קרליבך)
שבת שלום!
