מה משותף לראלף לורן, דונה קארן, דיזל, מייקל קורס, ליווי'ס, סוניה ריקל, גאפ, Guess, Old Navy, בננה ריפבליק, קלווין קליין וסאקס פיפת' אבניו?
ובכן, כולם מותגי אופנה שנוסדו על ידי יהודים. למען האמת, הרשימה עוד ארוכה, אבל קיצרתי… מדהים לא?
אי אפשר להתעלם מהחותם היהודי העמוק שהוטבע בשדה האופנה העולמי.
במידה רבה, יהודים לא רק השתלבו בתעשייה הזו, אלא יצקו את היסודות שלה והפכו אותה למה שהיא היום.
האם זו מקריות, או שמא יש משהו עמוק ביחס שבין היהודים והלבוש?
לכאורה, היהדות מדגישה את הפנימיות, ולא אמורה להתייחס ברצינות ללבוש החיצוני. מה זה משנה אם אני לובש טרנינג מהשוק או חליפת מעצבים?
מעבר לכך, לפי התורה כל הקונספט של הבגדים נוצר בדיעבד, לאחר חטא עץ הדעת, כשאדם וחווה התכסו בעלי תאנה ומאוחר יותר ה' עשה להם כתנות עור.
ובכל זאת, פרשת השבוע שלנו, פרשת תצווה, מקדישה חלק ניכר של פסוקים לתיאור ארוך ומפורט של בגדי הכהן הגדול.
למעשה, התורה מקדישה לנושא יותר פסוקים מאשר אלה שהוקדשו לבריאת העולם, ואפילו יותר מעשרת הדיברות.
במסגרת זו משה מצווה לתפור לאהרן "בִגְדֵי-קֹדֶשׁ… לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת", שנועדו להעיד על מעמדו הרם כלפי חוץ, אך גם "לקדשו" – ליצור אצלו את ההבנה העמוקה של תפקיד הכהונה.
אז למה כל העיסוק הרב בביגוד?
אני רוצה להציע תובנה מתורת החסידות, קצת עמוק אז תחזיקו חזק.
כולנו יודעים שהנשמה היא ערטילאית, מופשטת, בלתי נתפסת. אי אפשר לראות אותה, ולכן בעולמנו הפיזי, אין לה אפשרות להתגלות אלא ב"מלבושים" שלה – מחשבה, דיבור ומעשה.
הבגדים הפיזיים שלנו הם בעצם מטאפורה למצב הקיומי שלנו – נשמות אינסופיות הלבושות בגוף מוגבל.
בגדי הכהונה שמתוארים בפרטי פרטים מזכירים לנו שכמו שהבגד הוא לבוש לגוף, כך הגוף עצמו הוא לבוש לנשמה.
באותו אופן, במקדש הדבר העיקרי אינו מה שלובש הכהן, אלא מה הוא עושה כשהוא לבוש בהם. ואף על פי כן, כהן שעבד ללא הבגדים המיוחדים חייב בעונש חמור.
הבגדים מאפשרים לו לבצע את תפקידו בכבוד ובנוחות ולהתכוונן לכך שהוא עושה משהו חשוב, "לקדשו", אך הם לא התכלית עצמה.
כך גם הגוף – זהו השליח הנושא את הנשמה, ומשום כך הוא ראוי ליחס מכובד. הלבוש החיצוני אולי משני בחשיבותו לפנימיות, אך הוא זה שמאפשר לנשמה לבצע את שליחותה בעולם הזה.
כשאנו מכבדים את גופנו בלבושים יפים, אנחנו מתייחסים אליו בכבוד כמו שותף ראוי.
כל זה יכול להסביר למה הבגדים בפרשת תצווה מקבלים מקום כל כך נכבד: הם מגלמים את החיבור המופלא שבין חומר ורוח, בין הנראה לבלתי נראה. הבגד והגוף, הגוף והנשמה – כולם עובדים יחד.
זו אולי גם הסיבה שיהודים כל כך הצליחו בעולם האופנה – הם מבינים שהחיצוני והפנימי אינם נפרדים, אלא משלימים זה את זה.
שבת שלום!
דרור יהב
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו, סוכרייה לשבת
