הסוכרייה השבת מוקדשת לעילוי נשמת עידו ע"ה בן ערן ואסנת, שנרצח בנובה, והייתה לי הזכות לפגוש את ההורים המדהימים שלו השבוע. יהיה זכרו ברוך!
"אי שם, לאורך נתיב האבולוציה, עשה המין האנושי תפנית מוטעית. דרכנו אבדה לנו, והופרדנו מן המקור שלנו, מסיבת קיומנו. נעשינו מהופנטים על ידי העולם הגשמי. חושינו שולטים עתה בחיינו, מרביתנו אינם מאמינים בקיומו של עולם אחר פרט לעולם הגשמי. זהו עולם של כאב גופני, של הנאות הגוף, של נוחיות ומיומנויות פיזיות: ראייה, ריחות וטעמים.
"החינוך שקיבלנו מוביל אותנו אך ורק אל החומריות, כל דור נעשה יותר ויותר חלק מן העולם הגשמי ופחות מודע להיבטים הבלתי נראים, הנתפסים אך ורק באמצעות השראה, דמיון והחזיה. ומאחר שהתרכזנו בעולם החומר, ניתקנו את העצמן מן 'הצד השני'."
את הדברים הללו כתב חוזה סילבה, מייסד שיטה הנושאת את שמו.
מהו "הצד השני"?
לא הרבה ידוע לנו על אופן פעולתו, אך ידוע לנו שהוא קיים. כיצד? כי אתם ואני קיימים, ואנחנו תוצאה של איזושהי סיבה כלשהי. בואו נקרא לסיבה הזאת "הצד השני".
הצד השני הוא ה"כוכב" של מגילת אסתר.
לכאורה זוהי עלילה שהייתה יכולה לפרנס סדרה מוצלחת בנטפיקס: תככי ארמון, פוליטיקה ודחפים אישיים. אבל מגילת אסתר נועדה למשהו אחר לגמרי – היא מגלה את ההסתר, וחושפת איך מתקשרים עם הצד השני.
כשאסתר שמעה על גזירת השמד נגד העם היהודי, היא הייתה יכולה לפנות ללב של אחשוורוש. היא יכלה לשכור קמפיינר יקר שיפעיל לחץ ציבורי כבד על המן לבטל את הגזרה. היא יכלה לעשות הרבה דברים אחרים, אבל היא ידעה שהגזרה לא נקבעה על ידי המלך או המן, אלא על ידי "הצד השני". שם הכול קורה, שם מתקבלות ההחלטות הגורליות.
לכן היא מבקשת ממרדכי שני דברים:
דבר ראשון: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן". אחדות! זהו תיקון של הפירוד, שבו השתמש המן כדי לשכנע את המלך אחשוורוש למה כדאי להשמיד את היהודים: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". אבל הצד השני לא יכול לפעול כשיש פירוד! עם ישראל חייב להיות אחד.
דבר שני: "צומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום, גם אני ונערתי אצום כן". אסתר מבקשת צום, שמלווה בחשבון נפש ותיקון אישי. אם יש גזירה, צריך לבדוק למה היא באה. ב"צד השני" שום דבר לא קורה סתם! צריך לחזור ולהתחבר לברית שלנו עם "הצד השני".
רק אחרי שתי הפעולות האלה אסתר תבוא אל המלך, למרות שזו סכנת נפשות.
יש רק בעיה אחת – ראיתם פעם בן אדם אחרי צום של 72 שעות?… מעוך, חלש, רעב ועצבני. לא בדיוק דרך מוצלחת למצוא חן בעיני המלך.
אבל אסתר, כזכור, מחוברת ל"צד השני". היא יודעת שההחלטות הגורליות לא מתקבלות כאן, אלא במרחב תודעתי הרבה יותר עליון. לשם היא מכוונת.
ואכן אחרי הכינוס והצום, כשהיא מגיעה לאחשוורוש קורה הנס הראשון: "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר – נשאה חן בעיניו"… מכאן העלילה מתגלגלת ומביאה ל"נהפוך הוא" – תוך שלושה ימים תולים את המן על העץ שהכין למרדכי, והכל משתנה. "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
אז מה המסר?
לאמיתו של דבר, "הצד השני" לא נמצא במקום אחר. הוא נמצא כאן ועכשיו, אנו מוקפים בו, בכל מקום שאליו נביט. הוא חסר זמן וחלל, למעשה זהו המקום שבו נוצרו הזמן והחלל. הוא אינטילגנציה ואנרגיה טהורה שלעולם לא נוכל להבין במלואה. והדבר המופלא ביותר הוא, ש"הצד השני" זמין לנו 24 שעות. כל מה שצריך לעשות זה לפנות אליו.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
