בשנת 1968 נסע סטודנט יהודי צעיר לפילוסופיה באונ' קיימברידג' שבאנגליה לארה"ב. כל מי שהוא פגש אמר לו בתורו: אתה מוכרח לפגוש את הרבי מלובביץ'. הסטודנט ביקש מאחד החסידים לסדר לו פגישה עם הרבי, אך נענה שאין תורים, הכול תפוס חודשים קדימה… כעבור כמה שבועות, כשהיה בלוס-אנג'לס, קיבל טלפון במוצאי-שבת: "הרבי יפגש עמך ביום חמישי". כיוון שלא היה לו כסף עבור טיסה, הוא נסע בתחבורה ציבורית כשהוא יושב באוטובוס 72 שעות רצופות.
כאשר הגיע סוף-סוף לפגישה, הציג בפני הרבי שאלות פילוסופיות שהעסיקו אותו. תחילה השיב הרבי על שאלותיו, ולפתע הרבי החליף תפקידים והחל לשאול אותו: כמה סטודנטים יהודיים יש בקיימברידג'? כמה מהם מעורבים בחיים היהודיים? ומה אתה עושה כדי לשתף סטודנטים נוספים?
הסטודנט הצעיר הופתע. הוא לא הגיע לרבי כדי לקבל משימה או שליחות, רק לשאול כמה שאלות פשוטות. הוא ניסה לתרץ את עצמו, והתחיל לומר "במצב בו אני מוצא את עצמי…" אך הרבי הגיב בצעד נדיר: הוא קטע אותו באמצע המשפט ואמר, "אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצב. אתה הכנסת את עצמך למצב מסויים, ואתה יכול להכניס את עצמך למצב אחר".
בזכות השיחה עם הרבי אימץ הצעיר מחויבות יהודית, למד בישיבה והשלים במקביל דוקטורט בפילוסופיה. הדברים נקלטו היטב במוחו של הסטודנט הצעיר, שהפך לימים לרב סר יונתן זקס ז"ל, רבה הראשי של בריטניה לשעבר ואחד ההוגים והאישים המשפיעים ביותר בעולם היהודי של ימינו.
ישנם שני סוגים של מנהיגים: זה שמנסה להנהיג לבדו, וזה שמצמיח דמויות מנהיגות סביבו. דמות האבטיפוס של המנהיג היוצר מנהיגים מופיעה בפרשת השבוע.
משה מצטווה למנות שבעים זקנים שיסייעו לו בהנהגת העם. לצורך כך הוא בוחר שישה נכבדים מכל שבט, ובסך הכל נבחרים 72 איש. מתוכם יש לנפות שניים, ולכן הוא עורך הגרלה. אלא שאלדד ומידד, שני הנבחרים שלא נבחרו בסופו של דבר, מתנבאים במחנה למרות שלא הורשו לכך. האיום ברור: הם חותרים תחת הוראתו המפורשת של משה. כיצד יש להגיב?
יהושע, עוזרו המסור של משה, רץ אליו ומספר לו על מה שמתרחש. בנוסף, הוא מבקש לכלוא את השניים. אלא שתגובתו של משה מפתיעה. במקום לקבל את ההצעה, הוא אומר משפט יוצא דופן: *"ומי יתן כל עם ה' נביאים".*
במקום לראות בהתנבאות הלא-מורשית הזו חתירה נגד הרצון האלוקי, משה רואה אותה כביטוי של הרצון האלוקי.
הדבר מצטרף למצבים נוספים שבהם משה נהג באופן דומה: כך למשל הוא התאכזב מהעובדה שבני ישראל סירבו לשמוע ישירות את קול ה' המדבר אליהם בהר סיני ("דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת"), ואת העובדה שהוא התעקש לשפוט את העם מבוקר ועד ליל, מתוך הנחה שהם אינם רק רוצים לשמוע את פסק הדין שלו אלא שהם מבקשים "לדרוש אלוהים".
המשותף לכל אלה הוא שמשה סירב לראות בעם המון ריקני שיש לשלוט בו על ידי פנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר, אלא ציבור שכל אחד מהפרטים המרכיבים אותו הוא נביא פוטנציאלי. מצפה מכל אחד מבני ישראל להפוך למשה. במבטו הוא מזהה בכל אחד ואחת נקודה אלוקית פנימית, שמכשירה אותו להיות מנהיג עליון. זהו מבט מצמיח שמגדל מנהיגים.
שנים לאחר פגישתו הראשונה עם הרבי, סיפר הרב זקס ז"ל כיצד הרגע ההוא שינה את חייו. "עמדתי שם, כלומניק משום-מקום, ומולי היה אחד מגדולי המנהיגים של העולם היהודי, שאיתגר אותי לא לקבל את המצב כמו שהוא אלא לשנות אותו. אז הגעתי לתובנה שאותה שבתי ואמרתי פעמים רבות: העולם טעה. אנשים חשבו שהצלחתו של הרבי הייתה בכך שהיו לו אלפי תלמידים. אך הם פספסו את העובדה החשובה ביותר: מנהיג טוב יוצר תלמידים, אבל מנהיג מצויין יוצר מנהיגים. זה מה שהרבי עשה עבורי ועבור אלפים נוספים".
לרבי מלובביץ' הייתה דמות מופלאה שאת דרכה הוא יכול היה להמשיך – משה רבנו.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבוצת סוכרייה לשבת וקבלו סוכרייה כל יום שישי (קבוצה שקטה)