מספרים ששדה תעופה אחד קיבל פעם הרבה תלונות בגלל ההמתנה הממושכת במסוע המסתובב של המזוודות. גם אחרי כל מיני שיטות וטריקים העניין לא נפתר, עד שבא אחד העובדים עם רעיון 'גאוני': הוא הציע להכניס את הנוסעים לטרמינל דרך שער רחוק, מה שגרם להם לצעוד מרחק ארוך פי שישה (!) בכדי לקבל את המזוודות שלהם. במפתיע, הזמן שחלף בהליכה במקום לעמוד ולחכות, צימצם את התלונות כמעט לאפס…
המתנה ארוכה היא אחד הדברים השנואים עלי. פעם היה לי כוח לחכות לאוטובוס עד שיגיע, להתאזר בסבלנות שהאינטרנט יתחבר (כילד, אני זוכר שהיה לוקח כמעט חצי שעה רק כדי להוריד שיר אחד!), או לבהות בחבילות מסטיקים בתור לסופר.
היום, ממש לא… נראה לי שכבר אין שום סובלנות לסבלנות. מחקרים מראים שגולשים אינם מוכנים לחכות יותר מ-5 שניות לטעינת סרטונים קצרים, ואם האוטובוס מאחר בכמה רגעים למרות מה שאומרת האפליקציה, זו כבר עילה לתביעה ייצוגית.
אז מה עושים?
בפרשת השבוע קוראים על אברהם, אבל כמעט לא מדברים על דמות אחרת ולא כל כך מוכרת – אבא שלו.
תרח זכה להיות האב המייסד של שושלת מפוארת – כל האבות (אברהם, יצחק ויעקב), כל האמהות (שרה, רבקה, רחל ולאה) ואפילו דוד המלך. כולם יצאו ממנו. אבל לא ברור, מה עשה תרח שזכה לדבר הגדול הזה?
המדרש מספר שתרח היה שר הצבא של נמרוד, מלך אכזר שחי באזור בבל. במקביל תרח ניהל חנות לפסלי אלילים, ויום אחד, כשנאלץ להיעדר מהחנות, הפקיד אותה בידיו של אברם בנו הבכור. אברם, שכבר התחיל לפקפק בכל הקטע הזה עם האלילים, לקח פטיש כבד, שבר את כל הפסלים חוץ מאחד והניח את הפטיש בידו. כשתרח חזר לחנות, הוא התפוצץ מכעס. אבל אברם ענה בשיא התמימות שזה לא קשור אליו, פשוט הפסלים רבו ביניהם ולבסוף קם הפסל הגדול ושבר את כולם.
תרח חטף עצבים, "תגיד לי, עם מי נראה לך שאתה מדבר? אל תשקר, איך פסל דומם יכול לשבור פסלים אחרים?!".
אברם ניצל את ההזדמנות ואמר, "אם אתה בעצמך לא מאמין בהם, אז למה אתה מוכר אותם?"
תרח התעצבן, אבל לא הגיב. הוא החליט לקחת את אברם לנמרוד, שיחליט מה לעשות בו. סופו של אברהם היה שהוא נרדף על ידי נמרוד ונאלץ לברוח לכנען.
כאן אולי טמון הסוד של תרח: בארמית, "ליתרחו ליה" פירושו 'לחכות לו'. כלומר, המילה 'תרח' פירושה המתנה. תרח מלמד שצריך לדעת להמתין. ולמה?
כי כל זמן שהדברים מתנהלים לפי התוכנית שלי, אני בטוח שאני בעל הבית. אבל להיות אדם מאמין זה לזכור שאני לא בעל הבית. יש בעל בית אחר על העולם, וזה לא אני. ומה הדרך הכי טובה לזכור את זה כל הזמן? לחכות, להמתין, לא לקבל מיד את מה שאני רוצה. לחכות זו מתנה גדולה מבורא עולם, שמלמדת אותי להפנים את האמת הגדולה של החיים.
למרות שתרח כנראה היה אדם גיבור ועוצמתי, הוא לא הגיב מיד. היו לו סיבות טובות לכך ובכל זאת הוא המתין, ובשכר זה זכה לברכה גדולה בצאצאיו.
החינוך הזה עבר לאברהם, שחיכה מאה שנה לילד, ליצחק שחיכה עשרים שנה לילד וליעקב, שחיכה לבנו האבוד שבע עשרה שנה. ואת הסוד הזה גם אנחנו ממשיכים: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו בכל יום, שיבוא". תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מחכים בתור…
שבת שלום!
דרור יהב
נהניתם? יופי. מוזמנים להצטרף לקבוצת סוכרייה לשבת
