בעבודה קוראים לה 'דוקטור'.
ההורים שלה קוראים לה 'נושי'.
בעלה קורא לה 'נועהל'ה'.
בטלפון של זו שקנתה מהם את האוטו לפני חמש שנים, היא עדיין שמורה בתור 'נועה מאזדה'.
ילדיה קוראים לה 'אמא'.
אך מי היא באמת? מה השם הכי 'נכון'?
כמובן שאף אחד מהם. כל אחד ואחד נכון במקומו ובשעתו.
לפעמים היא אמא רחומה, ולפעמים – כדוקטורית קשוחה שצריכה להכריע אם לחיים אם למוות.
לפעמים מאכערית שמנסה להוציא עוד כמה גרושים, ולפעמים נדבנית ואשת חסד שאין כדוגמתה.
שמות הם הדרך שלנו לפנות לדברים, להגדיר אותם,
אך כל אחד מהם מייצג בחינה שונה, גוון אחר שמבליט צד אחד מתוך אינספור הגוונים שקיימים בכל אחד.
גם לה' יש שמות רבים: אלוקים, שדי, הוי"ה, הקדוש ברוך הוא, המקום, ריבונו של עולם ועוד.
איזה מהם הכי 'נכון'?
כמובן שאף אחד מהם. כל אחד מהם מתאים במקומו ובשעתו.
לעתים הוא מתגלה כאב רחום וחנון, ולעתים – כאיש מלחמה. לעתים הוא מדקדק איתנו כחוט השערה כמו שופט קפדן, ולעתים עוצם עיניים ומוותר.
ילד קטן מסוגל לתפוס את אמו בתפקיד אחד בלבד – אמא.
הוא עדיין אינו בשל להבין שאחרים תופסים אותה בדרך משלהם, ושלמעשה, לזו שעומדת מולו יש אינספור גוונים והופעות.
וכך גם בני ישראל.
מצרים היא שלב הינקות של האומה, וגם של האדם.
בשלב הזה רגילים לפגוש את ה' באופן מסוים, קרוב ומוכר.
אך כמו הילד, עדיין אין מספיק בשלות כדי לתפוס משהו גדול יותר, שהאינסוף מתגלה באינסוף גוונים.
שלב ההתבגרות מאפשר לפגוש את ה' מתוך אמונה ודרגת תודעה גבוהה יותר.
להבין שהוא הרבה יותר ממה שחשבתי, וכמה שלא אתעלה ואשתוקק אליו – לא אגיע.
כמו שכתב הרב קוק: "עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער – אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת".
אלא שהכרת המציאות מתוך רמת תודעה גבוהה יותר אינה מופיעה סתם כך.
היא כרוכה ביציאה מהשלב הנוכחי ובמעבר לשלב גבוה יותר.
כמו עלייה במדרגות, כשמניחים רגל לא יציבה על המדרגה הבאה אבל גם עוזבים בזהירות את המדרגה הקודמת.
וכך, באמצע גלות מצרים מופיע ה' ומבקש לגאול אותנו.
הגאולה הזו קשורה לתודעה עליונה יותר, כלומר להכרת שם עליון יותר של ה' – "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם". לא רק עם ישראל ייבנה מהגאולה הזו, גם אחרים – "וידעו מצרים כי אני ה'".
העולם עומד לעבור מהפך,
אבל בשביל זה צריך משהו שקודם לכל – תחושת געגוע.
הגעגוע מופיע בנפש רק כשהיא מרגישה רחוקה וגולה, וזוהי למעשה תחושת הגלות.
כמו ישראלים שנוסעים להודו ודווקא שם פוגשים את הקדוש ברוך הוא,
גם הנפש צריכה להרגיש את גודל המרחק שלה מבורא עולם.
ודווקא מתוך הצער והכאב, זוכים לאור חדש, "ותעל שוועתם אל האלוהים", בתהליך חוזר ונשנה עד לגאולת הדעת השלמה, בקרוב בימינו אמן.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבלת סוכרייה כל יום שישי (קבוצה שקטה)
נפלא ומקסים
יאיר הילר