"אכלת אותה. בעצם, אכלת אותו. אמרו לך: שמע חביבי, שמנו אותך דווקא פה. תסתכל מסביב, תראה איזה יופי. שווייץ זה מדבר סיני לעומת מה שקורה פה. הכל ירוק, נחלי מים מסביב, עצים בלי סוף, ושקט… גן עדן! כל הפירות בעולם מחכים לך: תפוח, שזיף, מנגו, פפאיה, פיג'ויה, גויאבה. מריח? הכל בשבילך.
"אבל גם אמרו לך: אתה שומע? יש איזה עץ אחד, שם בפינה, זה עם הגדר מסביב. עץ הדעת טוב ורע. הוא לא בשבילך. אם לא תיגע יהיה לך טוב. חיים יפים, ארוכים, זורמים על מי מנוחות. והאמת היא, אבל את זה לא נגלה לך עכשיו, שאם תחכה קצת, רק עוד כמה שעות, תוכל לאכול גם ממנו בלי בעיה. אבל בינתיים – לא.
"אבל אתה, אוי אתה. בער לך בלב, טיפסת על הקירות. הרגשת שאם אין לך אותו, הכל לא טוב, שום דבר לא שווה. במקום להנות ממה שיש, חיפשת עוד. חשבת שיהיה בסדר, שאף אחד לא ישים לב. ביס אחד קטן וזהו. היית חייב לדעת איזה טעם יש לזה.
ונגעת.
"לא האמנת שזה יקרה כל כך מהר. שככה יגרשו אותך מהבית? שתצטרך לחפור שעות וימים בשדה, בידיים חשופות, בשביל כמה עלים יבשים? ואשתך המסכנה כמעט תמות כשהיא תביא לעולם את הדור הבא שלכם. אין מה להגיד, באמת לא חשבת. זו היתה רק מעידה קטנה לרגע. אכלת אותה. בעצם, אכלת אותו.
"אבל אל תדאג. ניתן לך עוד צ'אנס. נכון, זה כבר לא יהיה בגן עדן (אתה עוד רוצה פרס?!), אבל הילדים שלך גם יהיו במין גן כזה. גם בו יהיו המון עצים, מכל מיני צורות, שיוציאו להם את העיניים מהחורים. הלסת שלהם תיפול מתדהמה, הלב ייצא ממקומו. הם ידמיינו שמחכה להם שם כזה עונג שאי אפשר. וגם הם ירגישו שהם חייבים לקחת רק ביס קטן. נגיעה אחת, פעם אחת בלבד.
"כדי שזה יעבוד הפעם, הם יצטרכו להגיד לא. לא, לא, לא. "לא" ברור, "לא" החלטי. וככה, פעם אחר פעם, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, הם יתקנו את מה שעשית, עד שבסוף, בסוף בסוף, הם יחזרו אל הגן".
שבת שלום!
אתם מוזמנים לשתף ! אנא ציינו הפנייה לאתר: pashut-yahadut.co.il
