אחת הטענות הנפוצות שמושמעות נגד החוזרים בתשובה היא שהם מתנתקים מהמשפחה. זהו נושא סבוך ומורכב. מתברר שאצל רוב האנשים, תהליך ההתקרבות רק מעמיק ומחדד את מצב היחסים ששרר בין בני המשפחה עוד לפני כן: במשפחות שבהן שוררים יחסים טובים, פחות סביר שתהליך ההתקרבות ליהדות יגרום לניתוק. במקרים רבים, עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הוא אפילו יתרום להעצמת הקשר. במשפחות שבהן היחסים היו מעורערים גם קודם, תהליך התשובה יחשוף את הסדקים והבקיעים המשפחתיים עוד יותר.
המזל הוא שאצל רוב המתקרבים, ההתמודדויות עם בני המשפחה דומות פחות או יותר. אם נכיר אותן, נוכל להימנע מנפילה לבורות מוכרים ולעקוף אותם בעדינות. במקום ניתוק, אפשר לראות בתהליך התשובה הזדמנות לפתוח את ערוצי התקשורת ולשפר את מערכות היחסים.
העיקרון הראשון והחשוב ביותר הוא לדעת ששני הצדדים משחקים תפקיד בתהליך הזה. נתחיל מהצד של המתקרבים: אתם חייבים להיות מודעים להשפעות של התהליך שאתם עוברים על בני משפחתכם, ובייחוד על ההורים. הרי כל הורה רוצה שילדיו ימשיכו בדרכו. כל הורה רוצה שלילדיו יהיה טוב בחיים – בהתאם ל"טוב" שהוא מאמין בו. כאשר ילד בוחר בדרך חיים אחרת מזו שגדל בה, ההורים חווים התמודדות רגשית וקשיים לא פשוטים. וכאשר הוא מחליט לחזור בתשובה, מצטרפת לכך גם תחושת נבגדות מסוימת: "אחרי כל מה שעשינו בשבילך, אתה מוותר על הכול והולך בדרך הפוכה לגמרי?!".
הוסיפו לכך את תחושת הריחוק שנוצרת אצל ההורים כאשר ילדם מתחיל לבלות בחוג ידידים ומכרים חדשים, שדרך חייהם לא תמיד מקובלת עליהם; את חוסר האונים על כך שהם לא יודעים לייעץ לו בדרך החדשה שבחר ומרגישים שאיבדו מיכולתם ההורית. הם חשים תחרות מול הרב על זמן האיכות עם ילדם; נפגעים כשהבת או הבן עוזבים את הבית כדי ללמוד במוסד דתי; נדרשים להתמודד עם התנהגות שונה ולא מוכרת, ועם מנהגים ודרישות מיוחדות שלא דרכו מעולם על מפתן הבית; ולא פחות חשוב – הם צריכים גם להתמודד עם ההערות של הסובבים אותם ועם הסטיגמות של החברה. התחלתם להבין?
(מתוך הספר "רק מתעניין: יהדות בדרך שלך")
לחלק 2: עשרת הדיברות למתחזק