אחרי האצבע הרביעית, זהו החלק החמישי והאחרון של שיטת "חמש האצבעות" ללימוד תורה.
נוהגים להשוות את ארבע האצבעות הקודמות ל"לחם ובשר", כלומר המזון הבסיסי והעיקרי של האדם, ואילו האצבע הזו נחשבת ל"יין", משום שהיא זו שנותנת טעם וחיוּת. למרות ששמרתי אותה לסוף, במובן מסוים היא אולי החשובה ביותר – היא זו שאחראית על בניין האמונה ועל תפיסת העולם היהודית שלכם. כמו כן, למרות השוני הגדול בין תחומי הלימוד המקובצים באצבע זו, כללתי אותם בקטגוריה אחת משום שרוב האנשים מתחברים בעיקר לאחד מהם, אך אפשר וכמובן רצוי לנסות את כולם כדי למצוא למה אתם הכי מתחברים.
באצבע זו, רצוי לבחור ספר אחד וללמוד בו באופן קבוע כמה עמודים עד שמסיימים אותו, ואז לעבור לספר הבא וכן הלאה. זה יכול לקחת קצת זמן, וחשוב שלא לאבד במקביל את הסקרנות הטבעית לתחומים אחרים. רבי נחמן מברסלב כתב שכמו שאנשים נוסעים ממדינה למדינה ומספרים לכולם בגאווה (או לפחות מעלים תמונות לפייסבוק) על המקומות המיוחדים שביקרו בהם, כך ראוי לעשות גם ברוחניות:
ראוי לאדם שיעבור וילך בזה העולם בכל הספרים הקדושים וללמוד כולם כדי שיהיה בכל מקום. כמו שנמצא השרים הגדולים שהולכים ועוברים במדינות, ומוציאים הוצאות רבות על זה כדי שיוכל אחר כן להתפאר ולומר שהיה במדינות כמו שדרך השרים להתפאר ולומר: הייתי בורשא וכיוצא בזה. כמו כן ראוי שיהיה האדם בעולם הזה בכל מקומות הקדושים של התורה, כדי שיוכל להתפאר בעולם הבא שהיה בכל מקום דהינו בכל הספרים הקדושים כנ"ל. ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה (שיחות הר"ן, כח).
יהודי צריך "לבקר" בכל הספרים הקדושים, אפילו בלמידה שטחית, "ולעתיד בעולם הבא מזכירין אותו כל מה שלמד בעולם הזה". אז בואו נראה לאן אפשר לטוס…
מוסר
ספרי המוסר עוסקים בעיקר בהדרכה בעבודת המידות והבחינה העצמית המתמדת. מספרים על אדם שבא לרב ושאל אותו מה ללמוד בחצי השעה הפנויה שיש לו ביום. הרב ענה: מוסר. הוא התפלא: מדוע לא הלכה או גמרא? השיב לו הרב: כאשר תלמד מוסר תגלה שבאמת יש לך הרבה יותר מחצי שעה פנויה ביום… ואכן, כשמתחילים לעסוק בספרי המוסר מגלים עד כמה
ספרי האמונה והמוסר "מחזקים" את שרירי האמונה והביטחון בבורא, מזרימים דם חדש לתפילה ולקיום המצוות ומשפרים את המידות בין אדם לחברו ובין אדם לאלוקיו. הם מעמידים בפנינו מראה היכן אנחנו נמצאים, ולאן נוכל להגיע. ייתכן שייקח זמן עד שנגיע אל הרף הגבוה שהם מציבים בפנינו, אולם עצם הלימוד בהם מעורר את הלב שלעולם יש לאן לשאוף.
ספרים מומלצים: מסילת ישרים, חובות הלבבות, אורחות צדיקים ושמירת הלשון. למתחילים מומלץ הספר "איך לבנות חיים" מאת הדר גולדין זצ"ל, אותו זכיתי לערוך, ובו פירוש מרגש על הספר מסילת ישרים.
מחשבה
ספרי מחשבה עוסקים בעניינים שכליים ופילוסופיים ודנים במהות האמונה, התורה והמצוות. תחום המחשבה מכסה נושאים רבים כגון מעמדו של האדם, בחירה חופשית מול השגחה אלוהית, בטחון מול השתדלות, היחס שבין היחיד לחברה ועוד. מי שאוהב העמקה בטעמי המצוות, סיבות לבריאת העולם ושאלות דומות ימצא בהם עניין רב.
ספרים מומלצים: מורה נבוכים, הכוזרי, דרך ה', נפש החיים, ספרי המהר"ל, כתבי הרב קוק (רצוי מבוארים – למשל במהדורה של הרב חגי לונדין), מכתב מאליהו.
חסידות
החסידות היא תנועה רוחנית שנוסדה לפני כמאתיים וחמישים שנה על ידי רבי ישראל בעל שם טוב באוקראינה. היא מלמדת שכל יהודי, לא משנה מה דרגתו וידיעותיו בתורה, יכול להתקרב אל הבורא ולהידבק בו. הכלל שעליו עומדת החסידות הוא "בכל דרכיך דעהו" – עבודת הבורא שייכת לכל תחומי החיים. אפשר לעבוד את הבורא בלימוד תורה אך גם בתפילה מרוממת, בכוונה עמוקה בקיום מצוות, ועל ידי ריבוי באהבת ישראל. החסידות תרגמה מושגים מעולם הקבלה לעולם הנפשי ובכך הביאה את בשורת פנימיות התורה, שהייתה שייכת לחוג מצומצם בלבד, לציבור הרחב.
התנועה שייסד הבעל שם טוב לפני כמאתיים חמישים שנה ביקשה לעורר באדם להט לעבודת השם ואהבה – אהבת הבורא, אהבת ישראל, אהבת התורה והמצוות ואהבת הארץ. בכתבים הבודדים שנשארו ממנו כתב כי פעם אחת, כשהעלה את נשמתו למרומים, פגש את המשיח ושאל אותו מתי הוא יבוא סוף סוף. תשובתו של המשיח הייתה "כשיפוצו מעיינותיך חוצה", כלומר כשתורת החסידות תתפשט בעולם. הספרות החסידית מכילה סגנונות שונים, יש כאלה שהם יותר שכליים וכאלה שפועלים יותר על הרגש, יש ספרים עם דרשות על פרשת השבוע ויש מאמרים הדורשים התבוננות עמוקה. רצוי לבדוק מגוון סגנונות כדי לראות לאן לבכם נוטה.
ספרים מומלצים: חב"ד – ספר התניא, ליקוטי שיחות. ברסלב – שיחות הר"ן, ליקוטי מוהר"ן. ספרים מחסידויות נוספות – נתיבות שלום, קדושת לוי, שם משמואל, שפת אמת, נתיבות שלום, ספרי האדמו"ר מפיאסצנה חובות התלמידים והכשרת האברכים.
קבלה
קבלה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. לימוד הקבלה זוכה בימינו לפופולריות רבה משום שהיא נתפסת כמסתורית ועל־טבעית ועוסקת בנושאים מסקרנים כמו מבנה העולמות, דרגות הנשמה ושמות המלאכים. הספר המרכזי של תורת הקבלה הוא ספר הזוהר, שעל פי המסורת מחברו הוא רבי שמעון בר יוחאי וחבורת תלמידיו. תורת הקבלה הועברה מרב לתלמיד ונשמרה בסוד במשך שנים רבות, עד שתלמידי האר"י הקדוש ("אדוננו רבי יצחק" לוריא), שחי בצפת במאה השש־עשרה, חשפו אותה בהדרגה גם לציבור הרחב.
בגלל העיסוק בעניינים רוחניים מופשטים וקשים לתפיסה, במשך שנים נאסר לימוד הקבלה על תלמידים שלא עסקו מספיק בתורת הנגלה, כלומר גמרא והלכה. הזוהר עצמו מציין כי ככל שיתפשט לימוד הקבלה בציבור, כך תתקרב הגאולה; אולם יש לדעת שלמרות שהוא הפך לאופנתי – זהו לימוד תובעני, רווי מושגים מסובכים ושפה מיסטית שמצריך מחויבות עמוקה. חכמינו ציינו כי מי שאינו משלב את לימוד הקבלה עם לימוד גמרא והלכה עלול להגיע לחוסר איזון רוחני ואף להינזק.
לצערנו, רוב רובם של שיעורי הקבלה שמוצעים לציבור הרחב מציגים רובד חלקי ובעייתי ביותר. חלק מהמכונים לקבלה מלמדים אותה ללא מחויבות לשמירת הלכה, מה שיוצר סילוף חמור של תורת הקבלה האמיתית. לכן מי שרוצה ללמוד קבלה, כדאי שיעשה זאת אצל חכם המוסכם על גדולי הרבנים והמקובלים.
ספרי קבלה ידועים: ספר יצירה (מיוחס לאברהם אבינו), ספר הזוהר, פרדס רימונים (רמ"ק – רבי משה קורדובירו), עץ חיים ושער הכוונות (מספרי האר"י הקדוש), פירוש הזוהר של הרב פריש ("מתוק מדבש"), ובחוגים מסוימים גם ספרי הרב אשלג – תלמוד עשר ספירות וספר הזוהר עם פירוש "הסולם".
למרות שהיא מאוד קורצת ומזמינה (אפילו מדונה לומדת), לא מומלץ להתחיל ללמוד קבלה לבד, ולדעתי גם לא בשלבים הראשונים של התשובה. העיסוק בנושאים מופשטים ורוחניים עלול לבלבל את מי שאינו מוכן לכך עדיין. כאמור, חכמינו מדריכים לרכוש תחילה מספיק ידע בתורת הנגלה, ורק לאחר מכן להוסיף את לימוד הפנימיות. מי שכבר מרגיש מוכן, יכול להצטרף אך רק למסגרת קיימת המומלצת על ידי רבנים מוסמכים, שכן בתחום זה רבים השרלטנים ומכונים כאלה ואחרים צצים כל הזמן בזמן שהם לא פעם מסלפים את חכמת הקבלה האמיתית. למשל, קחו בחשבון שמקובל אמיתי לעולם לא יאמר שאפשר להסתפק בלימוד מבלי לקיים מצוות, שהרי למצוות יש מקום חשוב ביותר בתפיסה הקבלית.
ספר מבוא מצוין הוא שלושה עשר עלי שושנה מאת הרב עדין שטיינזלץ (אבן ישראל) זצ"ל.
