קראתי לאחרונה את "עלים ברוח", ספרו של הרב גד ליאור.
זה אינו ספר הגות (למרות שיש בו כמה פרקים הגותיים), אלא סיפור חייו של הרב הצעיר.
החלק הראשון מתאר את חזרתו בתשובה בצעירותו. תיאור מאוד נוגע ללב, של אדם שעבר ילדות מאושרת במשפחה שמחה והגיע לתובנות רציונליות לגבי החיים. חזרתו בתשובה לא נבעה מתוך פחד, חוויה טראומטית או סבל, אלא מתוך שאלות עמוקות על הקיום. בשלב מסוים הגיע בעקבות חברו לצפת ושם התחיל לחזור בתשובה אצל הרב אבריימלה (כל השמות בספר בדויים).
הרב אבריימלה עומד בראש קהילה חסידית-ברסלבית צעירה ומיוחדת שמשלבת בין חרדים מבית ובעלי תשובה. הוא מקים מוסדות כגון ישיבה, כולל, תלמוד תורה, בית כנסת ענק ועוד, וסביבו מתחילות להתאסף משפחות רבות שמבקשות לדבוק ברב החכם והנעים.
התרשמתי שהספר מתאר את העולם החרדי מעיניו של בעל תשובה צעיר בצורה משכנעת. מצד אחד, חיבור תמידי לקודש, חיים רוחניים אינטנסיביים של לימוד ועשייה בלי סוף, קהילה חמה, חסד עצום (לדוגמה, בימי רווקותו הרב מבקש מגד ללוות את אחד מחברי הקהילה שהיה מאושפז בשל מחלה קשה. הוא ישן איתו במשך שבועות שלמים כדי לסייע לו ולבני המשפחה), ועוד ועוד. יחד עם זאת, הוא גם מתאר היטב את הסגירות הנוקשה, שהובילה לבסוף לעזיבתו בקול תרועה רמה את הקהילה.
גד מתברג בקהילה והופך למעין "בן מאומץ" של הרב הדגול. הוא אף מתחיל ללמד בישיבה וזוכה לכבוד נדיר ביחס למעמדו כבעל תשובה. אלא שבשלב מסוים מתחילות להגיע לאוזניו שמועות על מעשים שלא יעשו כלפי ילדים במוסדות הקהילה. האחים של הרב, אנשים חמומי מוח שמנהלים את המוסדות, משתיקים את הטענות באיומים. כך מתחילה מסכת שלמה שבסופה מגלה גד כי הרב יודע על כך ומשקר לו במצח נחושה. וכל זה על חשבון הילדים ובני משפחותיהם.
כשגד מתחיל לדבר עם אנשים בקהילה על כך, מתחילה רדיפה של ממש נגדו ונגד בני משפחתו מטעם ראשי הקהילה, כולל הרב עצמו. תקופה שמזכירה משטרים חשוכים, המלווה פגיעות והשמצות קשות מאנשים שהיו עד לפני זמן קצר חבריו ותלמידיו. הפניות למשטרה נענות אף הן בהשתקה, אך המשטרה גוררת רגליים בטיפול בגלל השפעתם העצומה של ראשי הקהילה. דג מתלבט אם לעזוב ולבסוף מחליט להישאר בעיר, כשהוא מבין את הצדדים השליליים של הקהילה בה חי ואליהם היה עיוור עד כה. רבים שעזבו במהלך השנים מסבירים לו כי חיכו שיתפכח, אך התייאשו ממנו כשסירב לראות את הסימנים שנמצאו זמן רב לנגד עיניו.
לטענת גד, אחד הכלים שבהם משתמש הרב כדי לשמר את כוחו היה פירוק משפחות. הרב יצר קשר אישי חזק עם נשים רבות ועודד אותן להתייעץ איתו. הוא לא נאשם במעשים אסורים, אך השתמש בכוח השפעתו על הנשים כדי לשלוט בגברים. במקרים לא מעטים אף הרחיק את הגברים ועודד את הנשים להתלונן עליהם ללא סיבה מוצדקת, ואף הוביל למקרי גירושין רבים. כל זה כדי לשמר את כוחו כמנהיג הקהילה ואת קשר השתיקה. לצערי לא מדובר בסיפור מומצא – הצלחתי לזהות את הדמויות הפועלות, שחלקן כבר לא איתנו היום.
גם אם לא נחשפתי לדברים שלא ידעתי קודם, הספר מעניין אך לעתים קשה וכואב לקריאה. ליאור מרבה להכניס התייחסויות תורניות מכתבי ברסלב שלעתים עוצרות את שטף הקריאה, אך יש בהן כדי להדגיש כי החיפוש הרוחני בנוסח רבי נחמן מברסלב שאליו נמשכו החוזרים בתשובה נהפך בשלב מסוים לאטימות, כיתתיות וסגירות. ההיפך מכל מה שבגללו הגיעו ליהדות. עם זאת, הוא מקדיש פרק שלם לשאלה "איך זה קרה לנו", ומציע הסברים מעניינים לעצימת העיניים ולהיסחפות אחרי הרצון להתחבר למטרה חשובה גם על חשבון פגיעה באנשים פרטיים. מכאן מתחדד המסר, שבעיני מייצג את היהדות, כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים. ממש כמו שאומר יעקב לעשו, "אנכי אתנהלה לאטי" גם אם יקח לי זמן רב להגיע ליעד.
יכולתי להזדהות עם תחושותיו של ליאור. גם אני התרשמתי, ועדיין מתרשם, מעוצמתה של החברה החרדית, כולל הטענה על בלעדיות לאמת – "זו הדרך ואין בלתה". אך לשמחתי זיהיתי את החסרונות שלה בשלב מוקדם, הרבה בזכות חושיה החדים של אשתי שרון, עד שמצאנו קהילה שהרגשתי בה פתיחות רבה.
חזרה בתשובה אינה אמורה להוביל לסגירות. להיפך, היא אמורה לשחרר את האוצרות הפנימיים האצורים באדם ולאפשר לו להתחבר למקורו, אל שורש האינסוף של כל הבריאה. מי שנקלע למקום בו משתמשים בכפייה, בריבוי איסורים שאין להם מקור הלכתי, בהפרדה בין משפחות, בפגיעה בחסרי ישע (ה' ירחם), בהשמצות – צריך לדעת שאין שום קשר בין המקום הזה לבין התשובה.
התשובה, כמו שכותב הרב קוק, היא חזרה של כל ההוויה אל מקורה האלוקי. ובמקור האלוקי אין שום זכר לתופעות הפסולות הללו.
אמנם, בצורת החיים החרדית יש גם יסוד אחד שאותו ראוי ללמוד ממנה, והוא ההבדלה. לדעת להפריד בין מה ששייך לקודש ומה ששייך לחול. לחבר ביניהם במקומות שאפשר כדי לקדש את החול, אך להיזהר במקביל שלא לחלן את הקודש. לא להתבלבל.
אתמול העברתי שיעור לסטודנטים על מהות האדם והנשמה האלוקית שנמצאת בתוכנו. כמו שהיא מכונה בחסידות (וחנן בן ארי שר עליה), "אור אינסוף בתוך גוף". בסיום השיעור אמר לי אחד הסטודנטים: אני מרגיש שבעקבות השיעור יש לי חשק גדול לחיים!
זו מהותה של התשובה. שנזכה לחיים.
