לאחרונה אני נוסע הרבה ברכבת. בזמן האחרון יצאו שם בקמפיין חדש לשיפור התנהגות הנוסעים, עם מסרים כמו: "אני תמיד עולה במדרגות הנעות בצד ימין, אבל אחרים…" ועוד כל מיני רמזים על כך שאנחנו תמיד בסדר, רק האחרים לא. לנו זה הרי אף פעם לא קורה.
אם זה יעזור או לא, ימים יגידו. בינתיים נזכרתי בשלמה המלך, שחשב שגם לו זה לא יקרה, ובסוף זה קרה.
התורה הגבילה בפרשת השבוע את סממני הראווה של המלך: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, וה' אָמַר לָכֶם: לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד". במילים פשוטות, למלך אסור להרבות סוסים, נשים, כסף וזהב.
זו כבר נקודה מעניינת: בכל התרבויות חלק מלהיות מלך זה להפגין את העושר והכבוד שלך (ארמון ורסאי, מישהו?), ואילו בתרבות היהודית המלך נדרש להימנע מכך, ולהתמקד בעיקר – ללכת בדרך הישר והטוב.
התנ"ך מספר ששלמה המלך, למרות שהיה מפורסם בחוכמתו והלך בדרכי ה', בכל זאת הירבה לעצמו גם נשים (אלף) וגם סוסים (ארבעים אלף).
המדרש מספר ששלמה חשב שהוא מבין את טעם האיסור: ריבוי הנשים עלול להסיר את לבבו של המלך מדרך הישר, ואם כן "אני ארבה ולא אסור";
וריבוי הסוסים עלול להשיב את העם למצרים, מקום בו גדלו הסוסים הטובים ביותר. שלמה אמר לעצמו, "אני ארבה ולא אשיב".
ומה קרה בסוף? הכל הסתבך.
שלמה אכן חזר למצרים (ואפילו התחתן עם בת פרעה), ומה עם הנשים?
"וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת-לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
למרות שהתנ"ך מעיד ששלמה המלך היה החכם באדם, ידע לדבר בשפת העצים והחיות ומכל העולם הגיעו אליו כדי לשמוע את חוכמתו – לפחות מפשט הכתובים נראה שגם הוא נפל בחטא.
וכל זה למה? בגלל שהוא חשב ש"לי זה לא יקרה".
הייתי רוצה לתת כאן מסר מתוחכם על מה אפשר לקחת מזה, אבל נראה לי שהמסר הוא שלפעמים – פשוט לא צריך להתחכם.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו כאן לקבוצת 'סוכרייה לשבת'
