אנשים רבים רצו לתרום כסף לרבי מלובביץ' במהלך חייו, אך הוא מעולם לא הסכים לקבל צ'ק פתוח. הוא תמיד התעקש שהתורם עצמו ימלא את הסכום שהוא רוצה. רק פעם אחת בשנה, בשמחת תורה, הוא הסכים שיקנו את אחת מה'הקפות' בסכום שיהיה 'על דעת הרבי', כלומר כמה שהרבי יחליט. מי שזכה בהקפה היה מגיע לאחר החג, והרבי היה מודיע לו מה הסכום שעליו לתרום.
שנה אחת הגיע יהודי פשוט לשמחת תורה, הוא אמר קצת 'לחיים' והחליט שהוא קונה הקפה.
אחרי שמחת תורה הוא נכנס אל הרבי ושאל אותו כמה עליו לשלם. הרבי הביט בו ואמר: 30,000 דולר. עבור אותו אדם זה היה סכום גדול ביותר, שממש לא היה בידיו. הוא חזר הביתה בפנים נפולות, אשתו שאלה מה קרה לך? והוא אמר לה: 'אל תשאלי, טרגדיה. הרבי אמר שאנחנו צריכים לשלם 30,000 דולר עבור ההקפה בשמחת תורה'. לתדהמתו, אשתו התחילה לרקוד.
'מה את רוקדת', נזף בה, 'לי יש בעיה ואת רוקדת?'.
'אתה לא מבין', אמרה. 'הרבי אמר שיהיה לנו לתת 30,000 דולר!'. היא לא ראתה בזה בעיה, אלא הזדמנות.
כעבור זמן מה הציעו לאותו אדם לרכוש בית קטן בשביל השקעה. למרות הסכום הנמוך שהבית עלה, הוא עדיין היה צריך לקחת הלוואה. הוא לא ידע שסמוך לבית שכן בית מלון שהחליט להתרחב. לאחר כמה שבועות התקשרו אליו מהמלון ושאלו: כמה אתה רוצה בשביל למכור? הוא התקשר להתייעץ עם הרבי, אשר ענה לו: מכיוון שאתה צריך לתת מעשר של 30,000 דולר, תבקש פי עשרה. ואכן בסופו של דבר, לאחר משא ומתן קצר סגרו על הסכום הזה.
אתם יכולים לנחש שבשנה הבאה הוא הגיע שוב להקפות… וכמובן ביקש לקנות שוב הקפה, 'על דעת הרבי' כמובן. הוא כבר חישב בראשו שאם הרבי יגיד שעליו לתת מאה אלף, זה סימן שיהיה לו השנה רווח של מיליון, ואולי אפילו יותר…
אחרי החג הוא נכנס לרבי ושאל, כמה לתת? הרבי ענה בפשטות, 'אתה יכול לתת 100 או 180 דולר, כרצונך'. היהודי הזה הרגיש כאילו שופכים עליו מים קרים. הראש שלו ציפה לרווח של מיליונים, ועכשיו זה כל מה שנותנים לו?
הוא שאל את הרבי: אני לא מבין, כשלא היה לי כלום רצית שאתן 30,000, ועכשיו כשיש לי הרבה אני לא צריך לתת?
הרבי אמר לו: בשנה שעברה, כשאמרת שתיתן 'על דעת הרבי' התכוונת לזה בתמימות, מעל השכל. לא היה לך, ובכל זאת הלכת על זה. לכן הקב"ה הביא לך ברכה. אבל כשבאת השנה, נכנסת כבר עם כל החשבונות, עם אינטרסים. זה לא הולך.
אחת המצוות המופיעות בפרשת השבוע היא מצוות הצדקה – "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנכי מצוך לאמור: פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך". מצווה זו יוצאת דופן, כיוון שבעוד שעקרונית התורה מנחה שלא לבחון את ה' ולא להעמיד אותו ב'ניסיון' ('אם תעשה לי ככה, אני אעשה ככה'), במצוות צדקה מותר לעשות זאת. וכפי שאמרו חז"ל – "עשר כדי שתתעשר", כשאדם פותח את ידיו ונותן צדקה, הוא יזכה לשפע ולהצלחה גדולה יותר, ובדבר הזה מותר לנסות את ה' ולראות שאכן כך.
כפי שכתב ספר החינוך: "ואל יעלה בלבו עצה לומר 'איך אחסר ממוני ליתנו לעניים?', כי יש לו לדעת שאין הממון שלו, אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד… כי הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו אלא אדרבה, תוסיף לו עושר וכבוד".
בלשון חז"ל, כסף מכונה 'דמים'. הכסף והממון מפעילים אותנו עד כדי שאנשים יכולים לא להירדם בלילה בגלל חובות או הרפתקאות עסקיות. מצוות הצדקה תובעת מכל אדם להפריש מדי יום כסף לצדקה – אפילו מטבע אחד של שקל. מנהג יפה, ויש שאמרו שזו מצווה של ממש, הוא להפריש מעשר כספים – 10% מהנטו (ויש שאמרו אף מהברוטו).
כששאלו פעם את הרבי מלובביץ' כמה צדקה צריך לתת, הוא ענה: 'עד איפה שזה מתחיל לכאוב'. מדוע? מכיוון שרק כשהאדם יוצא מגדאי המציאות הרגילים שלו, כשהוא נמצא למעלה מטעם ודעת, הוא מגלה את ה'עצם', את נפשו האלוקית. כשהכול מסתדר לי, אני נשאר אותו דבר. רק כשהדברים לא הולכים כמו שאני רוצה ואני נותן קורבן, מוותר על משהו שקשה לי, זאת הזדמנות להגיע לאותו מקום שאפילו השכל לא יכול להיכנס אליו, למקום הגבוה ביותר שיש.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו עכשיו לסוכרייה לשבת וקבלו כל יום שישי סוכרייה בווטסאפ.
