בספר התורה, כל מילה מורכבת מארבעה חלקים: האותיות, הניקוד, הטעמים והתגים. התגים הם קווים דקים שמצויירים מעל חלק מהאותיות, והטעמים הם המנגינה שבה מקריאים את הפסוקים.
השבת נפגוש את הטעם הנדיר ביותר בתורה: שלשלת. היא נראית כמו מסור קטן, כך: *שַׁלְשֶׁ֓לֶת,* ונשמעת בדומה לאזעקת צבע אדום עולה ויורדת.
השלשלת מופיעה בסך הכול ארבע פעמים בכל התורה. שלוש פעמים בספר בראשית, ופעם אחת בספר ויקרא. אבל מה שהיא מלמדת אותנו – כפי שלימד הרב הלורד פרופסור יונתן זקס, הרב הראשי של אנגליה – זהו מסר עצום לכל החיים.
בפעם הראשונה היא מופיעה בסיפורו של לוט. לוט היה אחיינו של אברהם אבינו. הוא מחליט להתפצל מאברהם, ובניגוד אליו הולך להתיישב בעיר סדום. הוא מתערב בעיר, בנותיו מתחתנות עם סדומיים אסליים והוא נעשה אחד מחשובי העיר. אך סדום עיר שאנשיה "רעים וחטאים מאוד", ולכן מגיעים שני מלאכים כדי להבריח את לוט ומשפחתו מן העיר, לפני שהיא תושמד. לוט קרוע בין השורשים שנטע במקום, לבין הצורך לעזוב ולהינצל. "וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו, וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר". השלשלת על המילה הראשונה מלמדת על הקונפליקט הפנימי של לוט.
הפעם השניה היא בסיפורו של אליעזר. אברהם אדונו שולח אותו לחרן כדי להביא אישה לבנו יצחק. אליעזר עומד ליד הבאר ומתפלל למצוא את האישה המתאימה ביותר. אך בתוך תוכו הוא יודע שאם לא תימצא אישה ליצחק, מי שיירש את אברהם יהיה אליעזר עצמו. מצד אחד אליעזר רוצה למלא את בקשת אדונו, מצד שני יש לו אינטרס שהשליחות לא תצליח. "וַיֹּאמַ֓ר ׀ ה' אֱ-לֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם, הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם". השלשלת על המילה הראשונה מלמדת על הקונפליקט הפנימי של אליעזר.
הפעם השלישית היא בסיפורו של יוסף. אחרי שהוא נמכר למצרים, הוא מגיע לביתו של פוטיפר שר פרעה. אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו, אך הוא מסרב. הדבר לא עולה בקנה אחד עם הערכים שהוא ספג בבית אביו. ומצד שני, יוסף הוא בן 17, רחוק ממשפחתו, לבד בעולם המנותק מערכי המוסר הביתי של אביו. אולי באמת הגיע הזמן לשכוח את העבר? "וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי". השלשלת על המילה הראשונה בפסוק מלמדת על הקונפליקט הפניני של יוסף.
שלוש שלשלות, שלושה קונפליקטים פנימיים.
השלשלת הרביעית מופיעה בפרשתנו. משה, אדון הנביאים, מבצע את השלבים הראשונים לפני שיהיה אפשר לחנוך את המשכן. במהלכו הוא אומר להעביר את השרביט לאחיו – אהרון, ולמנות אותו לכהן גדול. הכהונה תמשיך לצאצאי אהרון, שימשיכו אותו עד ימינו. משה לעומת זאת לא יעביר את כתר הנבואה לבניו. הם יישכחו ברבות הימים וייעלמו בתהום הנשיה.
"וַיִּשְׁחָ֓ט ׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית". השלשלת על המילה הראשונה מלמדת על הקונפליקט הפנימי של משה.
בכל המקרים האלה, יש קונפליקט פנימי. הפתרון איננו בשאלה "מה עלי לעשות?", אלא בשאלה עמוקה יותר: "מי אני?". כפי שכתבה מורת הזן שרלוט ג'וקו בק, "אם אני מרגישה מבולבלת לגמרי, זה לא כי אני עומדת בפני בעיה שעליי לגלות כיצד לפותרה. זה רק משום שאיני יודעת מי אני בהקשר של אותה בעיה".
כשיש לנו בעיה בחיים ואיננו יודעים כיצד לנהוג – להמשיך את מערכת היחסים הזו? לקבל את הצעת העבודה? להביא עוד ילד? – התשובה למעשה כבר נמצאת בתוכנו. עלינו להיזכר בערכים שלנו, להבין טוב יותר מי אנחנו, וכשנדע – התשובה תתגלה מעצמה.
זהו הסוד של השלשלת – הטעם הנדיר ביותר בתורה.
שבת שלום
דרור יהב
הצטרפו לקבוצה שלי
